6

באופן עשייתה של המצוה ההיא, דרצון הוא גילוי פרטי, וכשם שע"י שמקיים את המצוה ה"ה מתחבר באוא"ס ב"ה, שהו"ע מצוה ל' צוותא וחיבור, דעי"ז שהאדם מקיים ציווי הוי' מתחבר עם האוא"ס, כן הוא להיפך מזה דכאשר האדם ח"ו עובר על רצונו ית' נק' עבירה, והוא ע"ד העובר ממקום למקום כן העושה עבירה ח"ו הוא יוצא מרשות הקב"ה כבי' לרשות הסט"א, אמנם ע"י התשובה ה"ה נעשה מרוצה עוד יותר מכמו קודם החטא והיינו דלבד זאת דע"י תשובתו ה"ה ממשיך את הגילוי רצונות שנסתלקו, הנה עוד זאת שהמשכתן הוא ממדרי' גבוה יותר מאשר בתחלה, וזהו דכתי' ממעמקי' קראתיך הוי' דכאשר הקריאה הוא בתשובה הוא ממעמקים מבחי' עומק לעומק.

קיצור. יבאר דבר"ה הוא הגילוי דשם הוי' דלעילא, דר"ה הוא זכרון ממש ליום ראשון ההעלם העצמי, ולכן בר"ה עשי"ת ויוכ"פ זמן סליחת עוונות והוא זמן התשו' שהוא הכלי לגילוי המשכה פנימית ועצמית זו, ויבאר דההפרש דמצות תשובה על כל המצות, דכל המצות נופל לומר בהם קלות וחמורות מצד פרטי גילוי הרצונות דמצות הם רצה"ע ונקראים ארחות הוי' ל' רבים הגילוי דשם הוי' בעולם, מצוה עבירה, אבל ע"י התשובה ממשיכים גם הרצון שנסתלק.

ה) הנה להבין זה דע"י התשובה נעשה מרוצה כמו קודם החטא ועוד יותר לפי שבה וע"י הנה ממשיכים גם הרצון שנסתלק ממקור ושרש נעלה יותר, הוא ע"פ משל הידוע מחפירת מעין דבכדי להחזיר המים שנחסרו צריכים לחפור בעומק המעין