222

(בשם המכילתא) כשתבא שבת יהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשוי' שלא תהרהר אחר מלאכתך, והיינו דכאשר בא השבת צריך האדם להיות במנוחה גמורה כאלו כל מלאכתו עשוי' והוא מצד האמונה פשוטה שיאמין בה'. והענין ע"ד החסידות הוא, דמלאכתו באמונה הוא שיעסוק בענין האמונה, דהנה אמונה צריכה עבודה, דהגם דאמונה היא מדרי' גבוה רמה ונשאה ומ"מ ה"ה בבחי' מקיף, ולכן הרי יכול להיות גם דבר והיפוכו וכמו גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא שהוא מאמין בד' שהרי מבקש מה' שיצליח בגניבתו, והבקשה היא באמת שהרי אינו חפץ שיתפסו אותו א"כ בקשתו הוא באמת ועושה דבר שהוא נגד רצון ה' אשר כמו"כ הרי כאו"א יכול למצוא בעצמו דלפעמים מבקש עזר ה' על דבר שהוא היפך רצה"ע, וכ"ז לפי שהאמונה היא בבחי' מקיף, וזהו העבודה באמונה להמשיך את המקיף בפנימי', וזהו מלאכתו באמונה, והיינו דלא זו בלבד אשר במלאכתו לא יהי' שום נדנוד איסור כ"א עבודתו באמונה דזה שמאמין בה' יהי' זה בפנימי' אצלו, וכמו בעסק מו"מ הנה לבד זאת שלא יהי' בזה גניבה גזל ודבר שקר וכה"ג שהם דברים אסורים ממש, דאסור הוא מה שקשור בקלי' וסט"א שהוא רע כו' ויזהר עצמו גם מגניבת דעת ואונאת דברים אלא דמלאכתו יהי' באמונה דיוקבע בלבו דברכת הוי' היא תעשיר וכל עבודתו צריכה להיות דעסקו יהי' כלי טהורה ותהי' ראוי' לברכת ה', ואז הנה וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה, שעי"ז ממשיכים בחי' מלאכה מלמעלה, וזשארז"ל (נדרים דמ"ט ע"ב) גדולה מלאכה שמכבדת את בעלי', וידוע דכבוד הוא בחי' מקיף והמלאכה שמכבדת את בעלי' הוא שע"י המלאכה שלמטה כשהיא ע"פ תורה ממשיכים בחי' המלאכה שלמעלה, והעושה כן היינו מי שעוסק בהעבודה דאמונה אז כל עניני עולם מאירים לו, די ועלט איז בא אים א ליכטיגע שרואה את האמת, וזהו דכתי' סוף דבר כו' האדם, דסוף של כל דבר ודבר שנברא בעולם הנה הכל נשמע, פון אלץ הערט זעך כי את האלקים ירא, דעבודת אלקים הוא ביראה, דאהבה היא קירוב ובקירוב הרי יש בזה מדרי' כו', אבל ביראה הוא יותר אמת ולכן את אלקים ירא, אמנם מפני היראה הרי כל עבודה לחטא יחשב לזאת העצה לזה הוא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם, האדם הוא אדם הידוע כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו', דע"י עבודה זו הוא הגילוי דאדה"ע, דהלא תכלית ועיקר הכל הוא העבודה בפועל שתהי' ע"פ דיני דרכי התורה, וכמאמר אין חכם כבעל