166

שמלובש בהם הקו מאוא"ס ב"ה. דזהו כן גם בנשמות דאצי' ומכש"כ בנשמות דבי"ע ומ"מ הנה ביציאה והפרדה זו שיצאו ונפרדו מהכלים הרי לא נשתנו בעצם מהותם, שבעצם מהותם הן אלקות ע"כ יש בהם טבע העלי' להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה. וכמו שהאור הרי יש בו בטבעו לעלות למעלה כן הוא גם בנשמה שיש בה טבע העלי', והנה בהבנת הענין יובן דטבע העלי' בנשמה הוא ביתר שאת וביתר עז מכמו שהוא בטבע האור, דהנה אור הוא הארה לבד ואינו עצמי, היינו שהאור מצ"ע אינו עצמי, דמהות האור הוא מהות הפכי ממהות העצם, דהעצם הרי מהותו העצמי הוא שהוא עצמי ואינו בא לו מסיבה זולתו, וההארה הרי מהותו העצמי הוא שהוא אינו אלא תלוי במה שמחייב אותו, אבל הוא לעצמו אינו עצמי, ומה שהוא עצמי הוא לפי שדבוק בהעצם וה"ה מעין העצם ומשו"ז ה"ה עצמי, וא"כ הרי טבע העלי' שבאור הרי אינו מצ"ע כ"א לפי שהוא דבוק בהעצם לכן יש בו טבע העלי', א"כ הרי טבע העלי' שבההארה הרי אינו מצ"ע, ויכולה להיות הארה ואין בה טבע העלי' וכמו שהוא בנבראים שהן הארה המתפשטת מאלקות כמ"ש בתניא ח"ב פ"ג והם עצמם אינם רק כמו אור וזיו מתפשט מן השפע ורוח השם השופע ומתלבש בתוכם ומוציאם מאין ליש, ומ"מ הרי לא יש בהם טבע העלי' והוא לפי שהם נבדלים ממקורם, ואדרבא הנה הנבראים הרי מצד גופם יש בהם טבע הירידה, הרי דטבע העלי' שבהארה אינו מצד עצמה כ"א מצד הדביקות שבה מה שהיא דבוקה בהעצם, ולהיותה דבוקה בהעצם והיא מעין העצם לכן יש בה טבע העלי' אבל לולי הדביקות בהעצם אינו מוכרח שיהי' בה טבע העלי' וטעם הדבר הוא לפי שאינה עצמי מצ"ע, וא"כ הרי יובן דגם טבע העלי' שישנו בההארה מה שהיא עולה להכלל בהעצם הרי אינה עדיין עלי' עצמית ממש.

קיצור. יבאר דכשם שהניצוץ יש בו בטבעו טבע העלי' בהאבוקה, כן הוא בהניצוץ האלקי שבכל נשמה שיש בו טבע העלי', ויבאר דטבע העלי' שבהארה אינו עצמי כ"א מצד הדביקות בהעצם.

ד) אמנם נשמה היא עצמית, ובכל פרטי המדריגות שישנם בנשמה, היינו ג' מדרי' נר"נ, הנה שרש ומקור הנשמה בחי' ח"י הם עצמות מקורה ולכן הרי הנשמה אינה נקראת בשם אור כ"א בשם חלק וכמ"ש כי חלק הוי' עמו, חלק אלוקה ממעל, שהנשמה היא חלק מן