39

הקירוב הגדול ברצוא הנה אח"כ הוא וינועו ויעמדו מרחוק שהשוב הוא הביטול מצד הגילוי אור וכתיב בעמדם תרפינה כנפיהם, שזה ביטול עוד עליון והוא שא"א להיות כלל בבחי' רצוא.

כח) והנה עיקר ענין הרצוא בעבודה הוא בעבודת הצדיקים בשמו"ע שהוא כעומד לפני המלך שאין בכחו כלל להיות רצוא דהנה צדיק מדריגתו שהוא למטה כפי אמיתי' הענין כמו שהוא למע' וידוע דתפלה הוא חבל המקשר את עולם התחתון עם עולמות עליונים וכמ"ש והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דכל העליות מלמטה למע' וכל ההתעוררות בבקשת רחמים וכל ההמשכות ברפואה ופרנסה הכל הוא ע"י הסולם דתפלה, ולזאת הרי הצדיק בעבודתו בתפלה הוא עולה מהיכל אל היכל ויש לו געגועים גדולים לבא בהיכל המלך פנימה דבאור פני מלך ואז יתמלא כל בקשתו במילוי, אמנם בהגיעו לפנימיות ההיכל שהו"ע שמו"ע אז הנה עוד יתבטל בביטול גדול יותר דאין בכחו לדבר כלל וזהו"ע אדני שפתי תפתח כו', אשר מעין זה הוא בעבודת החיות של מעלה דבעמדם תרפינה כנפיהם, דענין הפריחה שהו"ע הרצוא הוא ע"י הנענוע בכנפיהם אבל בהשוב הנה תרפינה כנפיהם מפני עוצם גודל הביטול.

קיצור. יקשה למה נק' המלאכים ונשמות למעלה עומדים כיון שעבודתם ברצו"ש, ויבאר דהרצוא בצדיקים ומלאכים הוא בבחי' כליון באוא"ס ב"ה, והשוב הוא ביטול עוד עליון יותר, עבודה דשמו"ע, תרפינה כנפיהם.

כט) וכמו שהוא במלאכים העליונים הנה כן ועוד יותר מכן הוא בהנשמות כמו שהן למע', דנשמות הרי הן למעלה במעלה ומדרי' מהמלאכים כנודע דמלאכים הנה התהוותם הוא מבחי' חיצוני' הכלים ונשמות הנה המשכתם הוא מבחי' פנימי' הכלים, והיינו דהתהוות המלאכים הוא מבחי' דיבור דבדיבור כתיב עת לדבר ועת לחשות מלדבר, דהמלאכים נתהוו כשנתחדש ענין הזמן, אבל הנשמות