23

ונחשבים שם כטפל לגבי עיקר שהעיקר הוא גילוי השכל וממילא המדות אינם במורגש ומתאחדים עם השכל, וכאשר אנו רואים במוחש בעבודה דקודם שנתפעל באהוי"ר במורגש בלב ה"ה מתפעל באהבה ויראה בשכלו, דלהיותו מכיר ומשיג בוראו שנתפעל במוחו בחדוה אלקית או ביראה אלקית והן בחי' חו"ג המכוסים בשכל שאינם במורגש וכן הוא בהתכללות אותי' המח' בלב וכאשר מתפעל בלב שנק' הרהורי ליבא הרי אין כל חדש בהרהור אותיות המח' כי כבר היו כלולים בהבל הלב אלא שבהיותם כלולים בהבל הלב לא הי' ניכרים, וכאשר מתפעל בלבו אז נעשים ניכרים, וכן הבל הדבור הי' כלול תחלה בהבל הלב כי הרכבה גשמי' באמ"ר שבהבל קול הדבור במורגש לזולתו הוא אותו ההבל שבלב בהרכבה באמ"ר רוחני' רק שהי' בהעלם ויצא לגילוי, וכידוע שזהו"ע ז' הבלין עילאין וז' הבלין תתאין מהבל הדבור עד רום המעלות דכמו שז' הבלים שבמדות שבלב שנק' ז' הבלים עילאין לגבי ז' הבלים בדבור שנק' ז' הבלים תתאין כך ז' הבלים דמדות נק' ז' הבלים תתאי' לגבי ז' הבלים דבינה, וכמו"כ גם ז' הבלים דבינה נק' תתאין לגבי חכ', עד שגם ז' הבלים דחכ' נק' ז' הבלים תתאין לגבי ז' הבלים דמדות שבכתר וכך עד רום המעלו' וכידוע בענין הבלים דא"ק. והנה כמו שהמדות כלולים בהעלם בשכל הנה כמו כן יש התכללות דשכל בלמע' מן השכל והיינו בהכחות רצון ותענוג ועם היות דהכחות רצון ותענוג הם נבדלים בערך מן השכל דשכל הוא או"פ המתיישב בכלי, משא"כ רצון ותענוג הם כחות מקיפים והם נבדלים בערך מן השכל מכל מקום הרי יש שם ההתכללות דשכל וכמו שאנו רואים בעבודה שבלב בנקודת הרצון שלמע' מהטעם דמ"מ יש בזה טעם לרצון ועם היות דטעם זה הוא בהעלם מאד אבל מ"מ ה"ה יוצא לגילוי מהעלמו אח"כ כשאומר טעם לרצון זה, דזה גופא הוא הוראה דבלמע' מן השכל נמצא שכל בהתכללות, וכשם שהשכל הוא כלול בהעלם בלמעלה מן השכל, הנה כמו"כ יש התכללות של הכחות רצון ותענוג במקור הרצון והתענוג והיינו במדרי' יחידה שבנפש דמשם ימצא כל רצון וכל ענג בדבר מה. אמנם דעת לנבון נקל להבין דהגם שכל הכחות מתכללים זב"ז תחתון בעליון, ומ"מ הרי ההתכללות אינו דומה בכל המדרי' והיינו דאינו דומה התכללות המדות בשכל להתכללות השכל בלמע' מן השכל, דהמדות גם בהתכללותן בשכל הן במציאות מדות ממש שהו"ע התפעלות רק שהוא שכלי משא"כ השכל בהתכללותו בלמע' מן השכל אינו במציאות שכל ממש, וכנודע בענין ח"ס שהוא הטעם שבהרצון שהוא למע' מן השכל לגבי שכל שז"ע שתוק כך עלה במח'. וע"ד כח המשכיל שאינו מציאות שכל כלל והוא רק ענין שכלי וכן הרצון בלמע' מן הרצון הוא יותר בהעדר המציאות, ומ"מ ה"ה כלול בהמקור לרצון.