238

אחד ואחד מישראל יש לו אות בתורה דהאות הזה הוא מוסיף לו חיות ואור, ולכן כל ישראל כאחד, יהי' מי שיהי' ה"ה מוסר נפשו על התורה וכל אחד ואחד מישראל מחויב למסור נפשו על התורה, אבל שונאי הוי' ואיביו הנה כל כוונתם הוא לאבד את התורה וישראל, וזהו לכו ונכחידם מגוי דכל חפצם של שונאי הוי' הוא אשר עם ישראל ח"ו יתבולל בין הגוים וילמדו ממעשיהם ויחשבו את התורה רק לחכמה וידיעה בלבד, היינו להעלים על אור קדושת התורה, ותהי' נחשבת רק לחכמה וידיעה וכאשר ח"ו יפיקו זממם הרעה שהתורה תהי' נחשבת רק לחכמה וידיעה בלבד אז הרי תהי' ח"ו כשארי החכמות ובמילא הנה אז יכול להיות דגם כאשר ילמדו את התורה הרי לא יזכר שם ישראל עוד דמאחר שמחללים קדושת התורה ועושים אותה לחכמה בלבד, הרי יכול להיות שילמדו את החכמה דתורה וידעו אותה, ועם זה הנה ח"ו לא יזכר שם ישראל עוד.

וביאור הענין הוא, דהנה שם ישראל הוא ע"ש קדושת התורה ומעלת ישראל דזהו"ע מה דשם ישראל הוא מורה על התורה היינו קדושת התורה, דתורה וישראל הרי שניהם מושרשים בהעצמות, דהתורה היא מושרשת בעצמות א"ס ב"ה והגם דאורייתא מחכמה נפקת, הנה ידוע דזהו רק מה שנפקת מהחכמה אבל שרשה הוא בבחי' הכתר וכמ"ש אנכי הוי' אלקיך כו' אנכי מי שאנכי, ולמעלה יותר בפנימיו' ועצמיו' א"ס ב"ה, וכתי' כי באור פניך נתת לנו תורת חיים דהתורה היא פנימית ועצמות א"ס, וכן הנשמות מושרשים בעצמות א"ס ב"ה וכמ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם, כמשל הבן שהוא מעצמות מוח האב כך נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו יתברך, ואמר רבינו נ"ע כל איש ישראל, דבזה כל ישראל שוין דכל אחד ואחד מישראל אומר נשמה שנתת בי טהורה היא, וידוע דטהורה הוא בחי' האצי' וידוע דאבא עילאה מקננא באצילות א"כ בחי' חכמה דאצי' הוא אצי'