221

וברוח פיו כל צבאם, דדיבורו של הקב"ה חשיב מעשה, וכתי' ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וכתי' מה רבו מעשיך הוי' שהם ריבוי העולמות והנבראים שנתהוו עד אין שיעור ומספר כלל דבכלם נא' ל' מלאכה ועשי' הרי יש בחי' מלאכה ועשי' כבי' למעלה, והיינו בחי' ההתלבשות בהשם אלקים שהאור דשם הוי' מתעלם ומסתתר עד שבריבוי השתל' יהי' מציאות יש, ובחינה ומדרי' זו נק' בשם מלאכה, וכמו עד"מ באדם למטה הנה העשי' הוא שהפעולה היא נבדלת לגמרי מן הפועל הנה כמו"כ הוא למעלה דהתהוות מציאות היש הנראה לנפרד זהו"ע מלאכה ועשי', וזהו דמלאכה הוא בגימט' א"ל אדנ"י שהוא השם דעשי', והנה בתחלת הבריאה הרי מלאכה זו היא נמשכה מלמעלה מצד כי חפץ חסד הוא דטבע הטוב להטיב, אבל אחר שנבה"ע הנה באתעדל"ת תליא מילתא והוא בעבודת הנבראים דוקא, לפי דזהו עיקר הכוונה שבברה"ע שיהי' המשכת אור העליון ע"י עבודת הנבראים דע"י המלאכה שלמטה הנה עי"ז באתעדל"ת אתעדל"ע, הנה רוח אייתי רוח ואמשיך רוח בבחי' מלאכה מלמעלה, והיינו דע"י ענין המלאכה, ואופן העשי' למטה שעז"נ ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, דהכוונה הוא שיעשה מלאכתו באמונה, דע"פ פשוט הוא דכל עבודה ומלאכה שהאדם עושה בגשמי' יהי' מלאכתו באמונה שיאמין בה' שהוא הזן ומפרנס והוא ית' יגמור בעדו לברכה, וזהו שפרש"י