181

כמו שהוא באדה"ע, והנה באדם שלמטה אנו רואים דכחות הנפש שכל ומדות הגם שאינן עצמות הנפש ואינם אלא רק כחות הנפש בלבד, ומ"מ ה"ה קרובים אל העצמי' שהרי הן גילוים ממש מהנפש, היינו היותו חכם חסדן גבור ורחום שזהו גילוים ממש מהנפש, ולכן השפעתם אל הזולת הן ג"כ בבחי' קירוב וגילוי, וכמו השפעת השכל מהמשפיע אל המקבל ה"ז גילוי אור ממש גילוי אור שכל מה שמתחלה קודם שמשפיע לו השכל לא ידע את ההשכלה ההיא והיתה נעלם מאתו כל מציאותה ואח"כ נתגלה לו גילוי אור חדש בבחי' קירוב וגילוי ממש, וכן השפעת מדת החסד ה"ז בבחי' גילוי, וגם אפילו מדת הגבורה היא השפעה בבחי' קירוב וגילוי, דבקדושה הנה ענין הגבורה הוא תגבורת החיות ולכן הנה גם מניעת ההשפעה או התחלקות ההשפעה הוא ג"כ מפני טובת המקבל, וע"ד גבורות גשמים, שבאים בהתחלקות טיפין טיפין וכדומה, הרי דהשפעת הגבורה הוא ג"כ בבחי' קירוב וגילוי, והיינו מפני שהן גילוים מהנפש ע"כ ההשפעה מהם היא ג"כ בבחי' גילוי, וכמו"כ הוא למעלה שהמדות עליונות הן בחי' גילוים מאוא"ס ב"ה, ולכן השפעתם היא בבחי' קירוב וגילוי.

קיצור. יבאר דנעשה אדם בצלמנו, ולזאת מפרטי הענינים שבאדם יובן בספירות העליונות, ויבאר דכחות הנפש בשכל ומדות הם בקירוב וגילוי.

והנה ההשפעה בקירוב ובגילוי הנה במדות שלמעלה הוא ביותר מכמו שהוא במדות למטה, וכידוע דאינו דומה ענין השפעת המדות למטה כמו למעלה, דלמטה המדות הן רק גורמין ההשפעה בלבד, היינו לא שהמדה עצמה נמשכת, אלא היא גורמת ההשפעה, וכמו מדת החסד כשמתעורר בחסד על זולתו גורם ההשפעה שמשפיע לו מטובו וחסדו, שההשפעה הוא דבר וענין אחר מענין החסד עצמו, וכמו שמשפיע לו ממון וכה"ג, ואם אין לו מה להשפיע לו הרי אין תועלת כלל מהתעוררות חסדו אליו, אבל למעלה הרי נמשך הארה ממש ממדת החסד, וכמו מכלכל חיים בחסד שהחסד נמשך כלי תוך כלי עד שנעשה מזה התהוות ממש כפי המצטרך אל המקבל מפני שהארה ממש נמשך ממדת החסד, וזהו דכתיב אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, דהרים הם מדות עליונות, ואשא עיני אל ההרים הוא הכוונה בי"ב ברכות לכוון בשם של כל ברכה וברכה, ואז הוא גילוי ההשפעה