165

הוא ביראה ויש שעבודתו במדת הרחמים וכן בענין לאסתכלא ביקרא דמלכא, והיינו דהעבודה בכאו"א למטה הוא לפי אופן שרשו ומקורו למעלה במדות העליונות דז"א דאצי' אשר כן גם באבות העולם שהם בחי' חג"ת דאצי' דאברהם הנה שרשו הוא בבחי' חסד דאצי' לכן הנה למטה הרי עבודתו הוא באהבה ונק' אברהם אוהבי לפי מעלת מדריגת שרשו ומקורו בבחי' חסד דז"א דאצי' ויצחק הי' עבודתו בחפירת בארות שהוא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע לפי אופן שרשו ומקורו בבחי' גבורה דז"א דאצי' וכתיב ופחד יצחק הי' לי שהו"ע הגבורה, ויעקב דשרשו בת"ת הנה הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, דמעשה אבות סימן לבנים דכן הוא גם בפרטי הנשמות דנשמות פרטית דכל אחד ואחד הנה עבודתו למטה הוא לפי אופן שרשו ומקורו למעלה וזהו"ע זכות אבות, דזכות ל' טוהר וזכות האבות ומשה ואהרן שהם המועילים ומשפיעים לכללות נש"י כ"א לפי מדריגתו וזהו"ע העלאת הנרות דאהרן, דאהרן הוא כה"ר וממשיך את האה"ר לעורר את הנשמות שיהי' בהם הרצון והחפץ להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה.

קיצור. יבאר דבגמר עשיית המשכן דועשו לי מקדש שתהי' העשי' בכל חיי האדם עפ"י דיני ודרכי התורה, אז כתיב ואתה תצוה משה שושדמ"ל, ואהרן מעלה הנרות נשמות, אבות חג"ת דאצי' וזכות אבות סימן לבנים בז' מדרי' דעובדי הוי'.

ג) והנה המשל בזה הוא כמו הניצוץ קטן שעולה ונמשך להכלל באבוקה גדולה, הרי ניצוץ הזה הנה יש בו טבע העלי' להיות נמשך להכלל בהאבוקה וטעם הדבר הוא להיות שהוא עצמו ממהותו של האבוקה, ולזאת הנה הוא נמשך ועולה להכלל בהאבוקה היינו במהות מקורו, והגם שהניצוץ ה"ה נבדל ונפרד ממקורו שה"ה מציאות ניצוץ, מ"מ הנה ההבדלה וההפרדה הלזאת שהוא במציאות ניצוץ הרי אינו פועל בו שום השתנות בעצם מהותו שהוא אש ע"כ הרי יש בו בטבעו טבע העלי' להכלל במקורו וכמו"כ יובן בנשמה, דכל נשמה אלקית הרי יש בה ניצוץ אלקי מעצמות א"ס ב"ה שהן אלקות בעצם מהותן, והגם שהנשמות נפרדו ונבדלו ממקורן שה"ה במציאות נשמה וכדאי' באגה"ק סי' כ', שכבר יצאו ונפרדו מהכלים