151

העליונה בענין המלוכה, ואין מלך בלא עם, דבשביל זה נבראו העולמות שבזה נשלם הכוונה הפנימיות דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, דתחתונים במעלה ובמדריגה הן המה יהיו מכון לשבתו יתברך דכתיב ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו"א, דכל אחד ואחד בקיום התורה והמצות הוא בכל עת ובכל מקום, מקום מכון לשבתו ית' ומכל מקום הוא בבחי' דין, דהלא ההמשכה שע"י התורה והמצוות הוא ג"כ בהגבלה, ולזאת גם משם א"א להיות עדיין סליחת עוונות דזה נמשך דוקא ע"י יגמה"ר וכמאמר תנצח מדת הרחמים למדת הדין אם כן הרי כל המשכה הוא ע"י יגמה"ר דוקא והי' לו לומר יגדל כח הוי'.

והנה מכללות הענין מובן דהברכה דתצליח במלאכתך הוא בכח אדנ"י דוקא, וצ"ל מהו"ע ההצלחה ולמה הנה ברכה זו הוא ע"י משה דוקא, והנה כעין זה מצינו בדורות האחרונים דאיתא בגמ' ברכות גבי ר' ישמעאל כ"ג שנכנס לפני ולפנים ואמר לו ישמעאל בנו ברכני אמר לו יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך ויגלו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו היינו שהסכים על ברכתו בעניית אמן, וידוע שזה שנענע לו בראשו הוא ענין המשכת חב"ד ולמעלה יותר בחינת רצון ופנימיות הרצון דכל ההמשכות האלו היו ע"י תפלתו וברכתו של ר' ישמעאל כ"ג, וכן הוא שאמר הקב"ה למשה הי' לך לעזרני היינו להמשיך ההמשכות דתצליח במלאכתך, במלאכת הכתרים לאותיות, דע"ז אמר משה ועתה יגדל כח אדנ"י בדוגמת ברכתו של ר"י כ"ג אלא שהוא עוד במדרי' נעלית יותר, דהמשכתו של ר"י כ"ג הוא ע"י שנכנס לפני ולפנים וע"י תפלתו, דבכללות הוא ענין ההמשכה שע"י תפלה, וברכתו של משה הוא מכח התורה בזה שעלה משה למרום לקבל את התורה, וידוע ההפרש בין תורה לתפלה דתפלה הוא העלאה מלמטלמ"ע ותורה הוא המשכה מלמעלמ"ט וכל העלאה הוא רק לפי ערך עבודתו, אבל ההמשכה מלמעלמ"ט היא גבוה במעלה יותר, דבכללות הם ב' מיני עבודה עבודה דתורה ועבודה דתפלה, דמכללות הענין מובן דב' מיני עבודות אלו הן בעבודת כל אדם שע"י אמירת היגמה"ר הכתובים בתורה ונאמרים בעת התפלה ממשיכים הגלוי אור למשה, וצ"ל איך הוא בכח האדם להמשיך המשכות כאלו ע"י אמירת האותיות בלבד.