131

שבבינה נמצאה נקודת החכ' דכל ההשגה דבינה הכל הוא בהשכלה זו, ונקודת ההשכלה שומרת את ההשגה שתהי' מכוונת שזהו ע"י שבעת ההשגה הוא זוכר את הנקודה או שנמצא בה בהעלם, וכן גם עצם כח החכ' נמצא בבינה והו"ע נקודת התמצית, והיינו דאחר ההשגה הבאה באריכות כל הפרטים כנ"ל הנה הוא שולל כל אריכות הפרטים ובא אל נקודת התמצית שהוא עומק המושג, והיינו איך מובן עצם הענין מהפרטים האלו, והמשל בזה הוא כמו המצייר אילן של תפוחים או שארי פירות הרי יש בזה כמה פרטים כמו שרשי האילן, גופו של האילן, ענפיו עליו ופירותיו, אבל המסתכל בציור האילן הנה העיקר הוא החיות (ויא דאס אלץ לעבט) שהוא הנושא של כל הפרטים, והיינו איך נראה האילן מכל פרטיו, וכן הוא בנקודת התמצית שהוא מה שעצם הענין מובן מהנושא של כל הפרטים והוא העומק של המושג, דכח זה לעשות מכל האריכות נקודה חדא ובחיות רב הוא כח החכ' הכלולה בבינה, לפי שחו"ב כלולים זה מזה, וכן המדות כלולים במוחין דבחיצוניות השכל הרי יש התפעלות שכלי והתגלות המדות הוא התהוותו וכשמתגלי' מתלבש בהם הארת השכל להנהיגם כו'.

קיצור. יבאר דגם עצם כח הבינה כלולה בנקודת החכ', והוא זה מה שהנקודה נתפסת לבוא לידי השגה, דבהנקודה עצמה זהו ירידה ממהותה, וחכם בבינה דנקודת ההשכלה כלולה בההשגה ושומרת את ההשגה, ועצם כח החכמה שבבינה הוא עומק המושג.

והנה כ"ז הוא מן החכ' ולמטה שהוא בסדר השתל' דבינה משתלשלת מהחכ' וכדאי' באד"ז האי חכמתא אתפשט ואפיק מני' בינה, דכאשר החכ' יורדת ממהות מדריגתה שהיא נקודה וזהו מה שהיא מתפשטת, שההתפשטות זהו ירידה לגבי עצם מהות החכ' שהיא הפלאה ועילוי, אז הנה מתגלה כח הבינה הכלולה בחכ', וכן הבינה כלולה מהחכ' דחו"ב הם אין ויש, דחכ' היא נקודה בחי' אין, ובינה התפשטות בחי' יש וזיווגייהו תדיר לצורך קיום העולמות דבכדי שיהי' התהוות יש מאין הוא ע"י היחוד דחו"ב הרי שהחו"ב הם כלולים זמ"ז, ועיקר ההתכללות של החכ' בבינה הוא ביטול היש לאין, וכן במדות הכלולים בשכל שעי"ז הנה בהתגלות המדות שזהו התהוותם הנה הנהגתם הוא עפ"י השכל, דכ"ז הוא בסדר והדרגה, והיינו דמדות מהשגה והשגה מהשכלה הוא עפ"י סדר השתל', אבל השכלה מן למעלה מן השכל