261

וידיעת דבר זה הוא מצות עשה, כמ"ש אנכי הוי' אלקיך, והיא מצות חובת המוח והשכל, והיינו הגם דכל אחד ואחד מישראל הוא מאמין בהוי' באמונה פשוטה ולבבו תמים עם הוי', א איד איז די הארץ זיינע פארבונדען מיט ג-ט, ווי מיר זעהן, דגם כאשר א' הוא ח"ו אינו מקיים מ"ע או שעובר ח"ו על ל"ת, הנה עצם נקודת לבבו שהיא נקודת היהדות היא תמימה. די פינטעל הארץ איז שטארק און גאנץ. וזה מה שעובר עבירה הוא לפי שהרוח שטות מכסה על האמת. וכמו עד"מ חולה שאסור לו לאכול איזה מאכל, והוא אינו יכול להתאפק שלא לאכול, הוא מצד קלות הדעת, וכן הוא בזה שמפני הרוח שטות שמכסה על האמת עושה את הדבר איסור, אבל לבבו תמים עם הוי', וויילע א איד ניט ער קאן און ניט ער וויל זיין א נפרד פון אלקות. והוא מצד האמונה פשוטה שמאמין בהוי'.

ג) וזהו חובת המוח והשכל להביא אמונה זו בידיעה והשגה. וזהו לידע שיש שם מצוי ראשון. ער זאל דאס וויסען בהשגה והבנה דוקא, וכמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם. וכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך כו', שיהי' דעת והשגה. וכן הוא בחובת הלבבות, שהוא ענין האהבה והיראה, וכמאמר הא-ל הנכבד והנורא הזה, מצוה לאהבו ולירא ממנו, שנאמר ואהבת את הוי' אלקיך ונאמר את הוי' אלקיך תירא, והיינו דאהבה ויראה הם מצות דחובת הלבבות, והם מ"ע דכל ישראל מחוייבים בקיומם, הנה גם מצות אלו דחובת הלבבות ה"ה גם כן מוגבלים. לבד זאת שהם גם כן מוגבלים בזמן, שהרי א"צ להיות תמיד באהבה היינו בהתגלות האהבה. ויש על זה זמנים מיוחדים כמו זמן התפלה, דכאשר התפלה היא כדבעי הנה אז הוא עת רצון. דהנה התקשרות האדם באלקות הוא בתפלה, דתפלה הוא סולם