220

המחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב היינו כשם שבתחלת הבריאה הי' זה מאין ליש, דהבריאה היא יש מאין, והיינו דקודם שנתהווה הרי לא הי' וע"י מאמר הוי' נתהווה הנה כן הוא בכל יום שהוא בכל עת ובכל רגע שמתהווה מאין ליש דזהו מה שההתחדשות הוא בהתהוות ממש, והתחדשות זו היא מש' הוי', אמנם בכדי שהעולמות והנבראים יהיו בבחי' מציאות יש ונראים לנפרד דהכוונה מזה הוא בכדי שיהי' שייך ענין העבודה היינו ביטול הנבראים בכח עצמן ע"י השגה והתבוננות, דזהו הכוונה העליונה שיהי' ביטול הנבראים ע"י השגה והתבוננות דוקא בכח עצמן, הנה זה נשלם ע"י הצמצום וההעלם דשם אלקים שמצמצם ומעלים את האור דשם הוי' בדוגמת דבר כמו הנרתק המכסה על המאור דעצם השמש, והיינו שבאם הי' ההתהוות בגילוי כמו שהוא מש' הוי' עצמו אז הרי היו העולמו' והנבראי' בטלים בתכלית כמו עולם האצי', וכשעלה ברצונו ית' להיות העבודה ע"י מעשה התחתונים ועבודתם הוא ע"י הצמצום דוקא, דזהו בראשית ברא אלקים, דאלקים מורה על הדין והצמצום שהוא סילוק כבי' והעלם אור העצמי דשם הוי', וזהו דל"ב פעמים אלקים נא' במע"ב, ושם הוי' לא נזכר במע"ב, רק בסוף ששת ימי בראשית ותחלת השבת נזכר שם הוי' ברמז, וג"ז הרי בא בהפסק בין ב' אותיות הראשונים לב' אותי' האחרונים דכתי' יום הששי ויכלו השמים ורק אחר השבת נזכר שם הוי', והיינו דההתהוות הוא משם הוי' רק שבא בהתלבשות כח הפועל בנפעל ע"י שם אלקים, וזהו דכתי' גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, וארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, דעיר אלקינו קאי על עולם דבור העליון וכשם שהעיר הוא קיבוץ מריבוי בתים והבית הוא מקיבוץ אבנים מסודרים כך שתי אבנים בונות שתי בתים, דהאותיות הם אבנים והן המה הצירופי אותי' דע"מ מקור וחיות ההתהוות בפועל אשר בזה נראה וניכר גדלות הוי' שהוא הוא המהווה ומחי' את העולמות והנבראים בההתחדשות התמידי שבכ"י דע"ז מורה היו"ד דש' הוי' על שם שהוא מהווה תמיד וכמ"ש ככה יעשה איוב דתמיד הוא עושה כן, כן הוא בש' הוי' שמהווה תמיד רק שזה בא בההתלבשות דשם אלקים המעלים ומכסה על עצם האור דשם הוי'.

והנה המשכה זו להיות התהוות היש, והיינו זה דהאור דש' הוי' מתלבש בהאותי' דשם אלקים זהו הנקרא מלאכה למעלה, דהנה כתי' בדבר ה' שמים נעשו