139

סותרים דלפי המאמר אורייתא וקוב"ה כולא חד בהתאחדות גמורה ומאומרו עוטה אור כשלמה הרי התורה היא בחי' לבוש לבד אל האוא"ס ב"ה.

קיצור. יקשה איך האדם יכול להיות מכון לשבתו ית' בכל עת ובכל מקום, ויקשה ב' המאמרים הנאמרים במעלת ערך התורה, אורייתא וקוב"ה כולא חד, שמתאחד ממש, וכתי' עוטה אור כשלמה שהוא רק לבוש, הסותרים זא"ז. וההפרש שבין דביקות והתקשרות.

אך הענין הוא דהנה אי' בס"י ע"ס בלי מה כשלהבת הקשורה בגחלת, דישנה השלהבת הגלוי' והוא הלהב הנראה ונגלה במציאות ממש וגם יש בו גוונין שונים ומתפשט ע"ג הגחלת, וישנו מה שבתוך הגחלת, והוא אינו להב במציאות ואין בו גוונין כלל, ומה שנקרא שלהבת הוא רק ע"ש היכולת בלבד, דלהיות שיש ביכולתו להיות להבת שלהבת בוערת אשר ע"כ עם היות דאינו שלהבת בגלוי ואינו מציאות לעצמו כלל אבל מאחר שביכולתו להיות שלהבת בוערת ע"כ נק' בשם שלהבת רק שהיא שלהבת שבתוך הגחלת. דב' ענינים אלו השלהבת הגלוי' הוא משל לע"ס הגלויות שהם ע"ס ומתחלקים בחב"ד חג"ת כו' ומה שבתוך הגחלת עם היות שאינה שלהבת במציאות אבל מ"מ במציאות דאש עכ"פ ואינה העדר המציאות לגמרי, והגם דאינה מציאות לבד הגחלת, והוא האש שבגחלת עצמה, והיינו דהגחלת עצמה הוא באש, ואין בין האש והגחלת והגחלת והאש הפסק כלל מ"מ הוא בציור דאש, היינו דבזה הוא ההתחדשות בהאש שבגחלת על הגחלת שהיא עצמה בציור דאש, שהרמז מזה למעלה הוא על ע"ס הגנוזות בכתר שאינן במציאות כמו מציאות הגלויות לפי שהע"ס שבכתר הם רצון, חכ' שבכתר הרצון להתחכם, בינה שבכתר הרצון להשיג, חסד שבכתר הרצון להתחסד שהם בבחי' רצון עדיין, והגם שהם רצונות פרטים ובהרצון להתחכם הרי יש בו ענין ההתחכמות בהעלם ובהרצון להשיג הרי יש בו ענין ההשגות כו', מ"מ הרי הכל הוא לא בבחי' מציאות עדיין, ואחכ"ז עם היות שאינו בבחי' מציאות ממש אבל מ"מ הרי יש בו בחי' ציור ואינו בבחי' פשיטות לגמרי. דהיוצא מזה הוא דבמשל השלהבת הקשורה בגחלת הוא, דמהשלהבת הגלוי' שהיא במציאות להב ובגווני אור והיא בעצמה באה מצד עצם הגחלת, דהרי עצם הגחלת (ורק שהוא ע"י האש שבגחלת) נושא את השלהבת, דהרמז מזה בע"ס הגלויות שהן במציאות ספירות ויש בהם גווני האור חב"ד חג"ת כו' והם תכלית הכוונה של המאציל העליון ב"ה בדוגמת דבר שהגחלת עצמה נושא את השלהבת הגלוי' דכן הוא בע"ס הגלויות שהם משלימים הכוונה העליונה כו' דבאמת הרי איהו וגרמוהי חד כמו איהו וחיוהי חד היינו שהם בבחי' יחוד גמור ומה שהם ספירות במציאות הוא רק להשלים הכוונה עליונה כו'.