219

וצ"ל דהא כתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואי' בזהר יכול אף עמלא דאורייתא ת"ל תחת השמש, שאני עמלא דאורייתא דלעילא משמשא וכמארז"ל (שבת ד"ל ע"ב) תחת השמש הוא דאין לו קודם השמש יש לו ופרש"י שזהו עמל תורה שקדם לשמש, דמכ"ז מובן דהעיקר הוא רק עמל תורה, אבל עמל שיחה ובפרט עמל מלאכה הנה ע"ז הוא אומר מה יתרון לאדם בכל עמלו, וצ"ל והלא מקרא מלא דבר הכתוב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, הרי שניתן רשות לעשות מלאכה וכתי' וברכך ה"א בכל אשר תעשה, הרי דברכת הוי' הוא בעשי' דוקא ומזה שאומר מה יתרון לאדם בכל עמלו כו' השמש משמע דעיקר העמל הוא רק עמל תורה, וצ"ל מהו"ע העמל בכלל ומהו ג' דברים אלו דעמל מלאכה עמל שיחה ועמל תורה. והענין הוא דהנה שמש הוא כינוי לשמו של הקב"ה וכמארז"ל (סוטה ד"י ע"א) שמשון על שמו של הקב"ה נקרא, שנא' כי שמש ומגן הוי' אלקים, דשם הוי' נמשל לשמש ושם אלקים נמשל למגן שהוא נרתק השמש, וידוע דמגן ונרתק השמש הוא מכסה ומעלים על עצם השמש, דעצם השמש הגם שהוא נברא ומהותו אור, אבל להיותו אור עצמי ה"ה נקרא מאור, ולזאת הנה בכדי שהאור יוכל להתקבל בעולם הוא דוקא ע"י המגן שהוא נרתק השמש אבל עצם השמש הרי א"א שיתקבל בעולם רק לע"ל דהקב"ה מוציא חמה מנרתקה דלע"ל הנה אז יזדכך העולם ויהי' באופן אחר לגמרי היינו שהגשמי' גופא יהי' במדרי' עליונה יותר מכמו חטא עה"ד, ואז יוכל העולם לקבל אור מאור עצם השמש, אבל עכשיו א"א להתקבל כ"א ע"י הנרתק כמו"כ הוא בהוי' ואלקים, דההתהוות הוא משם הוי' וההתגלות הוא ע"י שם אלקים המכסה ומעלים על עצם האור.

וביאור הענין הוא דהנה כתי' יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו, דההתהוות דעולמות ונבראים הוא משם הוי' דע"ז מורה ש' הוי' ל' מהוה וידוע דהתהוות העולמות והנבראים הוא תמיד והיינו שמתחדשים תמיד, דהתחדשות זאת אינו רק חידוש הישנות בלבד, כ"א התחדשות שהו"ע התהוות ממש דזהו המחדש בטובו בכל יום, דזה שהשי"ת מחדש את העולמות והנבראים בכל יום, היינו בכל עת ובכל רגע, אין זה חידוש הישנות בלבד כ"א מעשה בראשיח ממש, וזהו