179

בילקוט (ע"פ ויקרא יעקב) התחיל אומר בבקשה מכם כבדו הקב"ה כמו שכבדתי אני ואבותי. (פסחים נ"ו א') אמרו לו בניו שמע ישראל (לאביהם הם אומרים. רש"י) הוי' אלקינו הוי' אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והנה אחד הוא יחו"ע וברוך שם הוא יחו"ת, וצ"ל מפני מה דכאשר בני יעקב אמרו הוי' אחד היינו בחינת יחו"ע הנה יעקב שהוא במדרי' אצי' אמר בשכמל"ו שהוא בחי' יחו"ת, ומהו דקדוק הלשון פתח ואמר, דבאותה שעה ששמע אשר בניו אומרים הוי' אחד פתח ואמר בשכמל"ו, ויוקשה ביותר דקודם ההסתלקות שהוא זמן העילוי ביותר הנה אז דוקא אמר בשכמל"ו.

קיצור. יקשה מהו לבושה של תורה, ויבאר שע"י הלבושים זוכים לחיים נצחים, ויקדים מאמר כשם שאין בלבך אלא אחד, ויקשה למה אמר יעקב קודם הסתלקותו בשכמל"ו שהוא יחו"ת.

והנה בני יעקב נקראים בשם שבטים, כמו ענפים המתפשטים מן האילן, דישנו גופו של האילן ושרשו וענפים המתפשטים מן האילן, דהגם שהענפים אינם גוף של האילן אבל הם באים מעיקרו, ולכן הפירות שהם השבח של האילן הנה הם גדלים על הענפים דוקא וכל כח עוזו של האילן ושבחו ניכר בהפירות הגדלים על הענפים, וכל מה שהענפים מתפשטים יותר הוא מכח של האילן, וזהו"ע שבטים מל' כוכבא דשביט שנמשך אור, והגם דאינו דומה לאור הלבנה וכש"כ לאור השמש, מ"מ הרי יש בהם יתרון שהם מתנוצצים ומבהיקים, דבשמש וירח יש שינוים דקטנות וגדלות מתחלת החדש, וכן בשמש מתחלת היום, והכוכבים מעת שנתראים עד שקיעתם מבהיקים, וכל ישראל נק' בני יעקב ונמשלו לכוכבים המאירים בכל עת, דכן הוא בישראל אשר בכל מקום שהם הם מבהיקים ומאירים באור התורה וקיום המצות, וזהו יעקב אבינו לא מת שהענפים מורים על החיות נצחי דגופא דאילנא, וגופא דאילנא הוא הנותן כח וחיות בכל הענפים לעשות פרי טוב בלימוד התורה וקיום המצות. והענין הוא דהנה גופא דאילנא הוא בחי' ז"א דאצי' וכמאמר האבות