163

השלישי הוא מעשי ידי הקב"ה היינו דע"י עבודת הבירורים שמבררים עתה בגלות המר בקיום התומ"צ במס"נ הנה נזכה לביאת הגואל ובנין ביהמ"ק בב"א. ולהבין זה הנה אמרז"ל (מדר"ש פ"א) א"ל הקב"ה למשה אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב ובזכותך ובזכות אהרן וכתיב שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואמרז"ל א"ל משה לישראל בשבילי נצלתם כלכם, דמשה הוא ראש ישראל ומציל את ישראל, וביאור הענין הוא דהנה כתיב ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן כו' למאור להעלת נר תמיד. דהמובן הוא דתכלית ועיקר הכוונה הוא שהנר יהי' תמיד, דלכאו' יפלא הדבר איך אפשר דנר שהוא הארה יהי' בו ענין התמידית שמתיחס רק אל המאור, וידוע דנר ומאור ה"ה חלוקים בעצם מהות ענינם, דמהות המאור הוא שאינו צריך לסבות, ומהות ההארה הוא שאינו דבר לעצמו כלל בלא המאור. דבכללות הרי יש כאן שני ענינים הפכי' וסותרים הא' שאומר שמן כו' למאור, דהרי המאור הרי הוא עצמי מצ"ע, וכל שהוא מצ"ע עצמי הרי אינו צריך לסיבה כלל וא"כ מהו השמן למאור. והב' באומרו נר תמיד, דהנר הוא הארה, וההארה הרי מצד עצמו אינו עצמי א"כ איך שייך תמידית בנר דהוי דבר והיפוכו דאם הוא נר הרי אינו תמיד, ואם הוא תמיד אינו נר. והנה העלאת הנרות היא מצוה, ומצותו הוא ע"י אהרן דוקא וכמ"ש ובהעלת אהרן את הנרות, דהעלאת הנרות הוא ע"י אהרן א"כ הרי הובאת השמן הי' ג"כ צ"ל לאהרן, ולמה הובאת השמן הוא למשה והעלאת הנרות הוא ע"י אהרן, ועוצ"ל מפני מה נשתנה המצוה דהעלאת הנרות מכל המצות, דברוב המצות נאמר וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בנ"י כו' ובמצוה זו נא' ואתה תצוה, היינו שמשה עצמו יצוה, וצ"ל במה גדול כחו של משה שהוא יכול לצות, ומשמע דע"י הציווי דמשה היינו דכאשר ואתה תצוה אז דוקא יהי' שמן המובא למשה שמן למאור ואז יכול להיות להעלת נר תמיד, היינו דהגם דנר הוא הארה ואינו עצמי אבל כאשר ואתה תצוה הנה גם הנר יהי' בו ענין התמידית כמו במאור והוא ע"י שמן למאור הנמשך ע"י משה.

קיצור. יבאר דבית ראשון ושני בנדבת ישראל, ובית השלישי מלמעלה ע"י עבודת הבירורים דזמה"ג דוקא, ויקשה ולמה משה הוא המצוה דהלא העלאת הנרות הוא ע"י אהרן דוקא ולמה הובאת השמן למשה ואיך הוא שמן למאור ונר תמיד שהם הפכים.