149

הזה ואני מוחל להם מיד (דהיינו דע"י התפלה ואמירת יגמה"ר ממשיכים סליחת עוונות) ה' ה' אני ה' קודם שיחטא האדם ה' לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה, ה' ה' אל רחום וחנון איתא בספרי מכאן דשם הוי' הוא מדת הרחמים. והענין בזה הוא, דהנה אי' שלשה דברים בקש משה ונתן לו, בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, בקש שלא תשרה על אומות העולם ונתן לו שנאמר ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, בקש הראני נא את כבודך ונתן לו, ואיתא במדרש דהראני נא את כבודך דאמר משה הראני נא אותה מדה שאתה דן בה את העולמך אמר לו אל רחום וחנון פי' באיזה מדה שאתה דן את עולמך הכוונה באיזה מדה אתה מנהיג ומזין עולמך, והושיבו הקב"ה שהנהגת העולם הוא ע"י מדת הרחמים, דהנה אי' בפדר"א דכאשר ויעבור הוי' על פניו התחיל משה צועק בקול גדול הוי' הוי' אל רחום וחנון סלח נא לעונותיהם של ישראל.

וביאור הענין הוא דהנה אי' כשעלה משה למרום מצא להקב"ה קושר כתרים לאותיות אמר לו וכי אין שלום בעירך אמר לו (משה להקב"ה) כלום יש עבד שנותן שלום לרבו אמר לו (הקב"ה למשה) אעפ"כ הי' לך לעזרני (ופרש"י לומר תצליח במלאכתך) מיד אמר משה ועתה יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר, דברת לאמר הם יגמה"ר כדאי' במד"ר תנצח מדת הרחמים את מדת הדין ובזהר אי' ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' ההוא חילא דאתיא מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין יתרבי ויסני לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא, כאשר דברת כמה דאוקמוהו, לאמר למילף מהכא לדרין בתראין כו' למימר לדא בשעתא דעקתא (כלומר יגמה"ר) וכדין רוח לון, ומ"ש בזהר כמה דאוקמוהו הוא דאיתא בזהר ויגש אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע בר נש דאת זמין למברי עתיד למחטי קמך אמר הקב"ה וכי למגנא אקרי ארך אפים דידוע הענין בזה דמה שטענה התורה אין זה ענין הקטרוג ח"ו על האדם,