129

שיהי' הרי גם העבודות פשוטות של העבד הם ג"כ תיקון אל האדון ומשלים את החסר לו, וכמו חטיבת העצים הרי גם אם היא מלאכה פשוטה אבל חסרה היא להאדון וע"י עבודתו של העבד נשלם חסרון האדון, דכ"ז ניחא בעניני בני אדם, אבל למעלה דאנת הוא שלימותא דכולא, וכלום חסר, איך שייך ענין העבודה בכלל, ובאמת הלא הסכימו כל המקובלים דעבודה הוא צורך גבוה, וצ"ל מהו"ע העבודה בכלל, וביותר יוקשה אומרו ועבדתם כו' ל' רבים, שמשמע דעבודה זו היא עבודת הרבים, והיינו דכל ישראל שייכים לעבודה זו, דלכאו' הרי עבודה גדולה כזו שהיא לצורך גבוה, היא עבודה של יחידי סגולה, ואומר ועבדתם ל' רבים, היינו שאינו כן אלא שהיא עבודה שהיא שייכה לכל ישראל.

קיצור. התורה היא כשלישי המדבר ומספר המשכת התורה מאוא"ס, ויקשה מהו ועבדתם ל' רבים, ומהו העבודה צורך גבוה, דכל עבודה ה"ה מילוי החסרון, ואנת הוא שלימותא דכולא, ומאומרו ועבדתם מובן שהיא עבודה דשייכה לכל ישראל.

אך הענין, דהנה ידוע דהוי' אלקים הוא חכ' ובינה, וזהו ועבדתם את הוי' אלקיכם דצ"ל העבודה בחו"ב, ואז וברך את לחמך וכו'. והענין הוא דהנה כתי' והחכמה מאין תמצא, אין הוא בחי' כתר, והחכ' מאין תמצא דהחכ' מהכתר הוא כמו יש מאין, דחכ' הוא ראשית ההשתל', וכתר הוא למעלה מן ההשתל' לזאת הנה בחי' חכ' מבחי' כתר הוא כמו יש מאין, ואינו דומה כמו הז"א מהבינה, או בינה מהחכמה, דהנה ז"א מהבינה ובינה מהחכמה הוא בדרך השתל', דבהשתל' עו"ע הרי העלול הנה קודם שמתגלה ה"ה כלול בעילתו, והתהוות העלול הוא ההתגלות מההעלם, וכשמתגלה העלול הרי העילה מתלבשת בו, וכן הוא בחו"ב שהם כלולים זה בזה דבינה כלולה בחכ' וחכ' כלולה בבינה, והגם דחכ' הוא נקודה ובינה הוא התרחבות דהם ב' ענינים מחולקים בעצם ענינם, דחכ' הוא מעין ובינה נהר, דהמעין הוא שמימיו מים חיים ולא יופסק לעולם ונהר עיקרו התפשטות ומימיו נכזבים ונפסקים, הרי דחכ' ובינה הם חלוקים בעצם ענינם, ומ"מ ה"ה כלולים זב"ז, דבינה כלולה בהחכ' ומשלמת