תמא
והוא עיקרי במע"ב ובכוונת הבריאה וכמ"ש234 אחור וקדם צרתני235, ולכן הנה כפי מעשה האדם למטה נעשה דוגמתו למעלה ולזאת כשהאדם ממשיך א"ע בפנימיות הרצון לאלקו' בתורה תפלה וקיום המצות נמשך מלמעלה ג"כ מבחי' פנימיות הרצון, ואז מאיר בחי' גילוי אוא"ס ובמקום הקדושה דוקא, והסט"א אינה יכולה לקבל כלל, אבל כשהאדם משפיל את עצמו בתאוו' ורוח הבהמה היורדת למטה236 שהוא הנה"ב ממשיכו לענינים החומרים, עי"ז גורם למעלה ג"כ בחי' ההשפלה ח"ו שבא האור האלקי בריבוי צמצומים עד שיכול להיות גם מקום ליניקת החיצונים, וזהו דכתיב237 וישח אדם וישפל איש, אדם תואר השכלי238 וכאשר וישח אדם שנכפף אל הבהמה שבו להיות נמשך אחרי תאוות גשמיים וענינים חומרים הנה עי"ז כבי' וישפל איש להיות מתצמצם בכמה מיני צמצומים עד שמבין צרוף לצרוף נמשך יניקה לסט"א.
אמנם צ"ל והלא קלי' וסט"א גם הם נבראו וא"כ הרי בהכרח שיומשך להם איזה חיות ויניקה לצורך קיומם וכל חיות הוא מהקדושה דוקא, ומאחר שבלא"ה נמשך להם חיות א"כ למה זה מתיחס אל עבודת האדם והנהגתו. אך הענין דאי' ברמ"ז פ' בא בביאור המאמר דרע"מ ד"מ ע"ב פקודא דא לבער חמץ דהא פקודא דא אתמסר להו לישראל וכו' ורזא אוקימנא בין חמץ ומצה בכמה דוכתי דא יצה"ר ודא יצר טוב והקשה הרמ"ז למה תקנו חז"ל לשון ביעור חמץ אחר שהתורה אמרה לשון תשביתו שאור239, ויבאר כי שאור הוא במוחין דאימא דינין תקיפין דמחמץ לאחרים מפני שדוקא ממנה יש הכח הגמור לקליפות בהתפשטות ק"ך צירופי אלקים240, וחמץ מדינים דאבא, ובליל פסח שאז האיר אור האצי' הקדוש מצד אבא דכתיב בי'241 ועברתי אני בכבודי ובעצמי242 אזי נתבטל גם החמץ בכח עליון ונא'243 וישא העם את בצקו טרם יחמץ, ומאז נשאר לנו כח לבטל החמץ וז"ש פקודא דא לבער חמץ כלומר זהו השרש למצות ביעור חמץ, ומעתה יקשה איך למד ד' לישראל סוד ביעור חמץ לבטל הקליפה ולבערה מן העולם, כיון שהוא ית' נתן להם קיומם למה יבוא בטרוניא עליהם, ולזה משיב דהא פקודא דא אתמסר להו לישראל, והענין שב' מיני חיו' יש לקליפה האחד מה שנקצב לה בגזירת עליון, והשני מה שמוסיפין החוטאים ח"ו בהפלת הניצוצות של קדושה, וקודם חטא אדה"ר כבר הי' מציאות לקלי'244
הערות
- 234. תהלים קלט, ה.
- 235. ראה גם לקמן ע' תמט. וש"נ.
- 236. ע"פ קהלת ג, כא.
- 237. ישעי' ב, ט.
- 238. ראה לקו"ת שה"ש כה, א.לעיל ע' רנא. וש"נ.
- 239. בא יב, טו.
- 240. ראה שער הכוונות ענין הפסח דרוש א. עץ חיים שער טו (שער הזווגים) פ"ו.
- 241. בא שם, יב.
- 242. ראה הגדה של פסח פיסקא ויוציאנו.
- 243. בא שם, לד.
- 244. ראה גם לעיל ע' קעז. וש"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.