קלו

עוסק בתורה ג"כ אינו מספיק, דהנה לבד זאת שצריכין ללמוד פרטי דיני התורה לידע כל הלכה במצות הוי' בסדר מסודר למען לידע כל מצוה ומצוה בפרטי הלכותי', הנה גוף ועצם לימוד התורה היא מצוה פרטית. וגם מי שהוא מקיים המצות ועוסק בתורה אינו מספיק עדיין, כ"א צריך להיות ודרך חיים תוכחת מוסר. והענין הוא דהנה אמרז"ל¹²⁷ למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, והנה עול המצות הכוונה בזה ב' הענינים דקיום המצות ולימוד התורה, דלימוד התורה הוא בכלל כל המצות, אמנם קודם לזה צ"ל קבלת עומ"ש, וקבלת עומ"ש הוא ק"ש, דזה הקדמה כללית למצוה ותורה, ולכן הנה גם מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש¹²⁸, וק"ש הוא המס"נ באחד¹²⁹, וכמ"ש¹³⁰ בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו¹³¹, דכל ענין התומ"צ הוא שיהי' הכפי' וביטול בהנחת עצמותו, בתחלה אַוועק לייגען דעם איך לגמרי, ער זאָל באַ זיך ניט זאַיין קיין מציאות כלל, דזהו"ע מצות תפילין בראש ובזרוע כנגד הלב¹³², שהכוונה רוחנית בזה הוא¹³³ לשעבד מוחו ולבו לקיום המצות וללימוד התורה ביראת שמים ולברר ולזכך מדותיו הטבעיים, שההתחלה צ"ל לצאת מהרגילות שלו ולתת לב על כל פרט ופרט ממש שיהי' עפ"י תורה, וכל זה יהי' בדרך שעבוד, מיט אַ איבערגעבונג, להניח א"ע לגמרי מכל וכל, וכמו מי שמשעבד א"ע לחבירו הרי ענין השעבוד הוא בב' ענינים, הא' מה שמניח א"ע, ער זאָגט זעך אָפּ פון זיין איך ומבטל כל רצונו ודעותיו ומדותיו ורגילותיו, והב' מה שמוסר ונותן א"ע למי שמשתעבד אליו. וזהו דרך חיים, דער אָפּ זאָגען זיך פון די אייגענע מציאות און אייגענע פאַרשטאַנדין און רצונות און משעבד זאַיין זיך צו תורה ומצות, שבזה יהי' עסוק במוחו ולבו ובכל כחות נפשו עד הכח היותר אחרון שהוא כח המעשה בפועל. אמנם התואר דדרך חיים הוא תוכחת מוסר, דמוסר יש בו כמה פירושים, הא' מסירה ונתינה, הב' עונש, הג' נטי' שסר לאיזה דרך, הד' קשר וכבל, והם האופנים שמוליכי' בדרך החיים, והוא לתבוע מעצמו לעזוב דרכיו הקודמים ולנטות לדרכי התורה והמצוה, ולהיות מסור ונתון לזה, ולענוש ולייסר א"ע בכל פרט, ולקשור א"ע בכל מיני קשרים שהם עניני סייגים להיות אך ורק כפי שצ"ל עפ"י התורה. דכ"ז הוא העבודה דתפלה שהיא עבודה שבלב¹³⁴. וסדר העבודה הוא כי נר מצוה, קיום המצות