קלה

וזהו כי נר מצוה ותו"א, דמצוה היא נר, שהיא סיבה אל האור, אמנם היא סיבה נעלמת, וכנ"ל דהשמן ופתילה הם סיבות גלויות אבל הכלי היא סיבה נעלמת, להיות כי המצות נתלבשו בדברים גשמים, והגשמי הרי שרשו גבוה יותר, ובקיום המצוה כתיקונה עפ"י תורה נעשית כלי אל התורה שהיא אור. אמנם היחוד הזה הוא היחוד דאיהו וגרמוהי חד, משא"כ תורה שהיחוד הוא מצ"ע בדרך מלמעלמ"ט הנה היחוד הוא איהו וחיוהי חד. והנה כל מצוה ומצוה הוא רצון פרטי ומיוחד באופן כזה דוקא כמו שהתגלה הרצון העליון עפ"י התורה, וכמו במצות ציצית שחיובה הוא בבגד של ד' כנפות ובשיעור קבוע דוקא, ואם פחות משיעורו הנה מלבד זאת שאינו מקיים מצות ציצית הנה יכול להכשל באיסור טלטול בשבת, ועיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות, וכן הוא בכל מצוה ומצוה שהוא רצון פרטי ומיוחד, ולכן נקרא בשם נר שהוא יחידי. והתורה נקראת אור לפי שענין התורה הוא לברר וללבן כל דבר הלכה בריבוי פרטי ענינים שבה ולהסביר כל ענין בפרט. והנה תומ"צ שניהם נצחיים, ועם זה כתיב|12 היום לעשותם, דכל ענין המצות הוא בעוה"ז דוקא, וזהו שהוא לפי שעה, אבל תורה אור גם בג"ע, ועיקר לימוד התורה הוא בג"ע¹²⁴, דשם הלימוד הוא בפנימיות הענינים כמו שהם במדריגתם העצמי ברוחניות. ואחר כ"ז הנה גם כשיש שניהם, היינו נר מצוה ותורה אור, ומ"מ אין זה מספיק עדיין כ"א צריך להיות ודרך חיים תוכחת מוסר, דהתוכחת מוסר הוא המגביל ומתאר מהותו של הדרך חיים, בדוגמת דבר כמו התואר נר שמגביל מהות ענין המצות, ותואר אור המגביל מהות ענין התורה. דהנה אנו רואים שיכול להיות מי שעוסק בתורה, והתעסקותו בה הוא בשקידה רבה ובעיון גדול ומשכיל השכלות ומחדש חידושי תורה (כמ"ש בקונטרס עץ חיים פל"א) בסברות מסברות שונות ושוכח כי התורה היא חכמתו ורצונו ית', ולימוד התורה צריך להיות במסירה ונתינה אל נותן התורה ית'¹²⁵ ואשר דברי התורה וסברותי' יהיו חקוקים במוחו, ובעת שהוא לומד איזה דבר הלכה הנה אמירתו של התנא או האמורא דאמר רב או אמר רבא הוא כמו שלומד בתושב"כ וידבר ד' אל משה, כי דבר ההלכה הוא דבר הוי' הבא בקבלה איש מפי איש או שהוא גילוי שזכה בה נשמת התנא או האמורא ההוא לגלותה מההעלם אל הגילוי, אבל כאשר לימודו בתורה הוא בישות וגסות הנה לא זו בלבד מה שאין התורה פועלת עליו כפי הראוי שהתורה תפעול במוחין ובמדות ובהידור מצוה ביראת שמים, אלא עוד זאת נעשה יש ומציאות וגס הרוח ובסברותיו מגשם דברי התורה, ומזמן לזמן הוא מתעבה ומתגשם יותר, עד אשר שוכח לגמרי על נותן התורה ית', וממציא המצאות של דופי, ובהעדר יראת שמים הנה מעלה בפלפולו¹²⁶ של הבל להתיר גם את האסור ולהחטיא את הרבים בהוראותיו. וע"כ לימוד התורה בלבד אינו מספיק וצריך להיות נר מצוה, קיום המצות בפועל כדבעי למהוי שהיא הכלי לתורה אור. וכן נר מצוה בלבד ואינו