קלג

אאלפך בינה, ודל"ת דיבור, ומ"ם מעשה¹⁰³. מחשבה זהו כוונה, דקיי"ל מצות צריכים¹⁰⁴ כוונה¹⁰⁵, ומצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה¹⁰⁶, ונמשכה מהמוח, דהמח' היא קשורה ממש עם השכל, כי אא"ל השכלת השכל בלי אותי' המח', והדיבור זהו הברכה שמברך על המצוה, ודיבור נמשך מהבל הלב שהוא בחי' רוח, וכמ"ש¹⁰⁷ רוח ה' דיבר בי, והמעשה הוא קיום המצוה בפו"מ, והוא מכח התנועה שבגוף שהוא הדם שבבשר הנמשך מהכבד, והברכה היא המחבר הכוונה עם העשי', כי הברכה היא הגילוי של הכוונה. וכאשר המצוות הן בג' דברים אלו אז נקראים בשם אברים. דהנה אברים הרי יש בהם יתרון על ענין הכלים¹⁰⁸, דכלי היא רק כלי לקבל מה שנותנים לתוכה, אבל איננה מכרחת את הדבר הנתון לתוכה שיומשך בה, והאבר לבד זה שהוא כלי לקבל את החיות בתוכה, ה"ה ממשיך את חיות הנפש, שאם לא היו אברים לא הי' נמשך חיות הנפש כלל, וכשיש אברים אזי נמשך החיות, וכמו עד"מ כשיש איזה קלקול באיזה אבר הרי החיות מסתלק לעצם הנפש מה שלמעלה מהתלבשות באברים פרטים כידוע, ואח"כ כשמתקנים את האבר הרי החיות ממילא נמשך ומתלבש בהאבר, נמצא שהאברים ממשיכים חיות הנפש.

וזהו רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא, דמצות מעשיות ע"פ התורה נקראים אברים בב' דברים, הא' שהן כלים להאור דתורה, והיינו דעל ידם נאחז אור התורה למטה בנפש האדם¹⁰⁹, ולכן¹¹⁰ הרי כל התורה כולה מיוסד על מ"ע ומל"ת הכתובים בה, כי אין אוא"ס ב"ה שורה ומתגלה על פי התורה להיות קבוע בלב ונפש האדם כ"א בקיום מ"ע ומל"ת, וכמ"ש¹¹¹ ובערת הרע מקרבך, והיינו ע"י מל"ת, כי לא יגורך רע¹¹², וטהור עינים מראות ברע¹¹³, וכמשל הבית שרוצים להכניס שם המלך שצריך כיבוד ורחיצה שיהי' מנוקה מכל דבר לכלוך שלא ימצא בו שום ניוול ואשפה, כך כדי שיהי' הלב משכן ומכון להשראת גילוי אוא"ס בתוכו ובפנימיותו, צריך לטהר את הלב מכל רע, הן בסור מרע גמור באיסור כו' והן בכיבוש מדות רעות בנפש כמו כעס גאוה ושקר והדומה וכתי'¹¹⁴ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם