שטז

אלא רק בזה שעתה הוא בגילוי, ויכול להיות גם במציאות גשמי מוגבל, שתחלה הי' נעלם ועתה נתגלה, וכמו בגידי המים הנמצאים באדמה שהם מעינות מים והם מציאות מוגבל שלא יפול בהם הבדל והפרש כלל אם הם בהעלם או שהם בגילוי, ורק בהיותם מכוסים בעפר ה"ה בהעלם, וע"י הסרת העפר המכסה עליהם, או ע"י תחיבת קנה חלול או סילון שמגיע אל גיד המעין הרי המים מתגלים, דאין בגילוי זה שום חידוש דבר בגוף ועצם המים כלל שנאמר אשר המים בהיותם בהעלמם הם באופן אחר מכמו שהם כשבאים לידי גילוי, דהרי אותם המים ממש שהיו בהעלם באו לידי גילוי, א"כ הרי הגילוי לא חידש דבר בגוף ומהות הדבר ההוא כ"א דכל ענין הגילוי הוא הסרת ההעלם, וכן הוא בכל דבר גשמי שיפול ענין העלם והגילוי⁹², דהגילוי הוא אותו עצם המהות ממש מה שהי' וכמו שהי' בהעלמו, אשר לכאו' כן הוא גם בעו"ע שמהות העלול נמצא כלול בעילתו, ואין בהתגלותו שום שינוי בעצם המהות כלל רק בזה שבהיות העלול כלול בעילתו הוא בדקות ורוחניות יותר וכשמתגלה נעשה מציאות יותר, אבל בעצם ענינו הרי העלול כמו שהוא בעצם מהותו הי' כלול בעילתו. ויובן זה בלבושי הנפש דמח' ודיבור, דכל עצם מהותם הוא אותיות, ומחשבה ודיבור הם עו"ע, דמח' עילה ודיבור עלול, והגם דמח' ודיבור הרי כל אחד מהם כלול ממח' דיבור⁹³ ומעשה, אמנם זהו מה שהם פרצופים שלמים, ועם זה הרי כל בנין וגילוי הדיבור הוא ע"י קדימת המח', והיינו דכמו שהוא בכל עלול שהמצאת מציאותו והתגלותו הוא לפי אופן עילתו, כן הוא גם בדיבור ומח' דאותיות הדיבור כבר ישנם במח' תחלה, דבכללות הוא דיבור שבמח', ובפרטי' הוא בא בסדר מסודר, וכידוע⁹⁴ דמח' שבמח' הוא מחשבת השכל, מה שחושב את השכל, ומפני ריבוי גילוי אור השכל שמאיר שם הנה האותיות בלתי נרגשים כ"כ, ודיבור שבמח' הוא כשחושב את השכל ההוא באותיותיו, וכמו שאנו רואים בחוש, דתחלה הרי חושבים רק ההשכלה בלבד, מען טראַכט דעם עצם שכל מיט זיינע סברות, דכן הוא גם כאשר לומדים איזה סוגיא, דהגם שהסוגיא ההיא נאמרה במאמר וצירופי אותיות, הנה מ"מ הלא ראשית דבר חושבים ההשכלה וסברותי' בלי שום שימת לב להאותיות, ומכש"כ כמו שהוא בהשכלה חדשה, דכאשר נופל השכלה או סברא חדשה הנה ההרגש הראשון, דער ערשטער געפיהל וואָס ער דער הערט דעם ענין דער הערט ער די השכלה, וכאשר נקלט אצלו הענין בכללותו הנה אז הוא חוזר על הענין ההוא בפעם שני, דאז הוא רק מתחיל להרגיש האותיות של ההשכלה או הסברא ההיא, דבאמת הלא עתה לא נתחדש דבר על מה שהי' תחלה, דגם בתחלה היו האותיות כמו שהם עתה, אלא שמפני ריבוי גילוי אור השכל שמאיר הנה האותיות בלתי נרגשים, ובדבור שבמח' נרגשים האותיות, ובא אחרי אמצעית ההרהור שמלקט ומסדר את האותיות תחלה, במח' שבדיבור מה שחושב בעת שהוא מדבר, דבמח' שבדיבור האותיות נרגשים ביותר מכמו שהוא בדיבור שבמח' וגם