תנט

מח' שבמחשבה שהוא מחשבת השכל, ומחשבת השכל הוא המחשבה בעצם ההשכלה של השכל, כמו שכולל בעצמו כל הבנותיו באופנים שונים, וכמו ע' פנים לתורה⁵⁹, הרי בעצם ההשכלה של השכל האלקי, שבכל דבר הלכה שבתורה יש לו השבעים פנים בפרד"ס שבתורה, והם כולם אחוזים ובלולים אלו באלו⁶⁰, הנה במחשבת השכל הוא המח' בהשכל ההוא כמו שהוא לעצמו כלול בכל הבנותיו, ועם היות דגם הם אותיות, אבל כל ענינם של האותיות ההם הוא שהם גילוים, משא"כ אותיות הדיבור אין זה שהם גילוים בלבד, אלא שהם מגלים, והיינו שהאותיות האלו מגלים שכל מסודר ומוגבל באחת הפנים מהע' פנים שבתורה, והוא דיבור שבמח', ובכדי שדיבורו יהי' בסידור הנכון, הרי בהכרח שבעת דיבורו יחשוב בכללות הנקודה של השכל ההוא שמדבר בו, היינו בהנקודה של הפנים האחת מהע' פנים שמבארו, דהכח הדיבור מצד עצמו, הרי יכול להרחיב בו הדיבור, בהשתל' ענינים הבאים מצד עצם יופי הדיבור, מה שאינם מענין זה כלל, וכמו שאנו רואין במוחש בטבעי בנ"א, דאלו שיש להם כשרון יופי הדיבור, יכולים לדבר דיבור ארוך ביותר גם אם אין בו תוכן כלל והוא רק מצד עצם כשרון יופי הדיבור בלבד, אבל דיבור מסודר ותוכני הוא דוקא כשבעת דיבורו הוא חושב במה שהוא מדבר, והו"ע חיבור המח' ודיבור, וכמו"כ הוא בכח המעשה אף שהוא מדרי' היותר אחרונה שבנפש שיוכל להתלבש ולפעול בגשם, מ"מ הנה עצם כח המעשה טרם שפעל עדיין פעולתו בגילוי אינו נפרד מן העצם עדיין, והוא בערך כח הדיבור, והבחי' הב' הוא הכח שנפרד מכח המעשה ונתלבש בהפעולה, והו"ע כח הפועל בהנפעל דכמו שמלובש בהנפעל הוא נפרד ממש, ונק' סוף מעשה מה שמתלבש בהדבר גשמי, וזהו מה שעלה במח' תחלה, ולכן נק' ר"ה תחלת מעשיך דכוונת הבריאה הוא להמשיך בחי' תחלת הכוונה בסוף מעשה, ולכן הנה בר"ה הוא המשכת החיות ושפע רב על כל השנה, וההמשכה הוא ע"י תק"ש בצעקה פנימית אבא אבא⁶¹ דעי"ז מתעוררים רחמים רבים העליונים, דיבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה⁶² באהבה עצמית, וזהו דר"ה נק' תחלת מעשיך שבר"ה הוא המשכת החיות גשמי ורוחני בשפע רב לנש"י, בכדי שישלימו הכוונה העליונה ית'.

קיצור. יבאר דנעיצת התחלה היא בעשי' יותר מכמו באצי', התכלית הוא עוה"ז התחתון, וכמו בהקו קצר דאות ה"א דהוא דוקא עושה מדלי"ת, דלות מקום חשך, ה"א דבכל אתר קוב"ה, ויבאר דבמעשה א) שהוא כח רוחני, ומסביר מענין מח' ודיבור, דיבור שבמח', ומח' שבדיבור ב) שהוא כח נפרד, פועל בנפעל, ולכן נק' ר"ה תחלת מעשיך, דכל ענין הבריאה להמשיך תחלת הכוונה בסוף מעשה, והוא ע"י צעקת אבא אבא בתקיעת שופר דאז יבחר לנו נחלתנו בשפע רב.