רעג

דע"י הבנה זו מזדכך גם הנה"ב ויוצא מחומריותו לגמרי ופועל גם בגשמיותו שהוא עלול להתפעלות ומתפעל על השגה אלקית ומתקרב לעניני אלקות עד שגם הוא בא לאהבה לאלקות, וזהו תתאין דמיכין שהתחתונים שהם שקועים בשינה שהנה"א ישן אצלם, וכמו בעת השינה שהוא כאדם חי אלא שכחות נפשו הם במיעוט ובהתעלמות, כן הוא במי שהוא שקוע בעניני עולם מאן מנכון דמהפכן חשוכא דנה"ב עד שבא להיות נהורא ביתרון אור והוא ע"י דטעמין מרירו דכל עניני ההעלמות של היצה"ר והעולם למיתקא, דזהו תכלית הטוב שהאדם מתגבר עליהם, והוא ע"י העבודה דקבלת עול מלכות שמים, שהוא התעוררות המס"נ שבנפש, הנה עי"ז נעשה היחוד דהוי' ואלקים כולא חד.

וזהו איש יהודי הי' בשושן הבירה, דהתחלת הגאולה היא מאיש יהודי, דהגם דברכה הנה גדלה מעלתה על ענין ההודאה, ומ"מ הרי יש מעלה בהודאה על ברכה, שהביטול הוא נעלה יותר, וכל יסוד העבודה ועיקרה הוא בקבעומ"ש דוקא207, וזהו יתרון העבודה דתפלה על העבודה דתורה, דתורה היא בחי' המשכה מלמעלה למטה ותפלה היא העלאה מלמטה למעלה208, לעשות את המטה כלי לאלקות וכן בהעבודה דתפלה ברשפי אש ותרומת הדשן, וזהו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו וכו' ביתרון העבודה דתפלה על תורה, שעיקרה הביטול והנחת עצמותו דזה ביכולת כל אדם, ואינו דומה כמו בתורה שיש בזה חלוקי מדריגות בעצם גילוי החושים והכשרונות, משא"כ בתפלה שהיא עבודה שעם הלב מיטן האַרצין, אשר זה ביכולת כל אדם לעורר את לבבו, ולכן הנה בהודאה גופא יש ב' מדריגות, הא' מי שבעצמו אינו יודע אבל כשמסבירים לו הוא יודע ומודה, והב' הוא שגם כאשר מסבירים לו ג"כ אינו יודע ומבין אלא שהוא מודה על האמת, דזהו ההפרש בין מודה אני לפניך שבתחלת קומו משנתו להודו להוי' קראו בשמו שבא אחר ההתבוננות שקודם התפלה, וזהו דכל הכופר בע"א נק' יהודי דכל מי שהוא רק מודה על האמת נק' יהודי, ואיש יהודי דאיש הוא לשון תוקף|51 כמ"ש|52 כאיש גבורתו דאיש יהודי, היינו דכשישנו התוקף בתורה ועבודה הוא התחלת הגאולה והישועה.

-------------------- * --------------------

הערות

  1. 207. ראה תניא רפמ"א.
  2. 208. ראה תו"א תשא פה, ג ואילך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.