שלא

תמונת הדבר כפי חוקי חיוב כל הענינים הנ"ל המצטיירים באימת המות ויוקר החיים, כפי שצריך להיות באמת מצד הטבע שהטביע הקב"ה בנפש וגוף¹⁷⁷.

יד) אמנם זה גופא תלוי במהלך נפש המצייר עצמו, כמו שהוא בעצם סגולת החוש שלו בחכמת הציור, והיינו כמו שהחוש עודנו נמצא בכח ההיולי, והוא שרש שרשו של החיוב הסגולי המסבב סיבת ההטי', וההטי' מצטיירת בשני אופנים, התאמתות דחכמה ונושא תמצית המושג דבינה. וההפרש ביניהם, דהתאמתות השכל¹⁷⁸ אי אפשר עדיין לבא בשכל גלוי, וכהא דשתיק רב (ביצה ו' א') בקושית רב כהנא ורב אסי ומ"מ לא הדר בי'[ednref_84_*] להיותה הטי' הבאה בלבוש התאמתות¹⁷⁹, וישנה הטי' הבאה בלבוש נושא תמצית המושג, שבזה הרי ישנו התערבות טוב טעם דסברות מחייבות החיוב ההוא, דכל זה הוא למעלה עדיין מהתואר העצמי דמדות שהם התפעלות, דבפרצוף המדות הרי יש בו כמה דרגות, וכמו שהם מתתא לעילא, הא' מה שמתפעל ממילא מהתרחבות ועומק ההשגה, והיינו מהטוב של הדבר ההוא, הב'¹⁸⁰ התפעלות הבאה מהתבוננות אלקי כמו שמתפעל בלבו בהמשכה לאלקות, והג' התפעלות שכלו כמו שמתפעל במוחו על הטוב ההוא, ובמדרי' אלו הכוללים יש כמה וכמה מדרי' פרטי' שיש להם כל¹⁸¹ אחד ריבוי הסתעפות עיקרים, אבל כ"ז הוא פרצוף המדות בכללותו, משא"כ הטיות הללו הנה הם עדיין בפרצוף השכל ובעצם השכל, והיינו דגם בההטי' מאיר אור השכל, רק שאין זה עצם השכל ממש, כ"א הוא זה מה שבאור עצם השכל יש חיוב, דמחיוב זה נעשה הטי' לאחד הקצוות דחסד או דין, ואופן ההטי' הוא ע"ד מה שהרצון מטה את הנפש, שאז הרי כל הכחות מתגלים, וכמו שאנו רואים במוחש דכשעושה דבר שהוא רוצה אז יש לו עונג בזה משכיל ומבין וכו', ובדוגמא¹⁸² כזאת הוא מה שהחיוב מטה את אור השכל, דזהו"ע