ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"עספר המאמרים<h1>תרצ"ב-תרצ"ג</h1><h2>תרצ"ב</h2><h3>בס"ד, שחה"פ</h3>שלא

שלא

תמונת הדבר כפי חוקי חיוב כל הענינים הנ"ל המצטיירים באימת המות ויוקר החיים, כפי שצריך להיות באמת מצד הטבע שהטביע הקב"ה בנפש וגוף177.

יד) אמנם זה גופא תלוי במהלך נפש המצייר עצמו, כמו שהוא בעצם סגולת החוש שלו בחכמת הציור, והיינו כמו שהחוש עודנו נמצא בכח ההיולי, והוא שרש שרשו של החיוב הסגולי המסבב סיבת ההטי', וההטי' מצטיירת בשני אופנים, התאמתות דחכמה ונושא תמצית המושג דבינה. וההפרש ביניהם, דהתאמתות השכל178 אי אפשר עדיין לבא בשכל גלוי, וכהא דשתיק רב (ביצה ו' א') בקושית רב כהנא ורב אסי ומ"מ לא הדר בי'[ednref_84_*] להיותה הטי' הבאה בלבוש התאמתות179, וישנה הטי' הבאה בלבוש נושא תמצית המושג, שבזה הרי ישנו התערבות טוב טעם דסברות מחייבות החיוב ההוא, דכל זה הוא למעלה עדיין מהתואר העצמי דמדות שהם התפעלות, דבפרצוף המדות הרי יש בו כמה דרגות, וכמו שהם מתתא לעילא, הא' מה שמתפעל ממילא מהתרחבות ועומק ההשגה, והיינו מהטוב של הדבר ההוא, הב'180 התפעלות הבאה מהתבוננות אלקי כמו שמתפעל בלבו בהמשכה לאלקות, והג' התפעלות שכלו כמו שמתפעל במוחו על הטוב ההוא, ובמדרי' אלו הכוללים יש כמה וכמה מדרי' פרטי' שיש להם כל181 אחד ריבוי הסתעפות עיקרים, אבל כ"ז הוא פרצוף המדות בכללותו, משא"כ הטיות הללו הנה הם עדיין בפרצוף השכל ובעצם השכל, והיינו דגם בההטי' מאיר אור השכל, רק שאין זה עצם השכל ממש, כ"א הוא זה מה שבאור עצם השכל יש חיוב, דמחיוב זה נעשה הטי' לאחד הקצוות דחסד או דין, ואופן ההטי' הוא ע"ד מה שהרצון מטה את הנפש, שאז הרי כל הכחות מתגלים, וכמו שאנו רואים במוחש דכשעושה דבר שהוא רוצה אז יש לו עונג בזה משכיל ומבין וכו', ובדוגמא182 כזאת הוא מה שהחיוב מטה את אור השכל, דזהו"ע

הערות

  1. 177. שם: בגוף ונפש.
  2. 178. שם: דשכל.
  3. 179. ראה גם ספר המאמרים תרנ"ט ע' עד. תש"ד ע' 19. תש"ח ע' 102. וש"נ. ובספר המאמרים תרנ"ד ע' רפו: עי' תוס' ב"ב דס"ב ע"א ד"ה ומודה דהדר בי', מיהו משמעות המפרשים כאן והרבה מהפוסקים דלא הדר בי' עי' רא"ש ורמב"ם ה' יו"ט פ"ב ה"א והגמי"י שם. וראה גם מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית ע' צד. וש"נ. ד"ה אז תשמח תרנ"ה (ספר המאמרים ליקוט (קה"ת, תשנ"ג) ח"ב ע' סה). לעיל ע' רמז. ועוד.
  4. 180. שם: והב'.
  5. 181. שם: לכל.
  6. 182. שם: וכדוגמא. [edn_84_*] לא הדר ביה: ע"ש דרוב הפוסקים פסקו כרב, וראה שם בר"ן רא"ש השגות הראב"ד על הרז"ה, רז"ה בסוכה (ז, א) קונטרס הרמ"ע שברי לוחות ועוד. וא"כ פליגי אתוד"ה ומודה (ב"ב סב, א). - והנה עפמ"ש בפנים, פשוט: א) דאין שתיקה זו שייכת אלא בשקו"ט של הלכה וטעמי', אבל לא בענין אמירת הלכה פסוקה. ב) דשתיקה זו אפשרית גם כאשר המקשה הוא חברו ולא תלמידו. ועפי"ז יש לתרץ ולהעיר הרבה במ"ש בשו"ת חכם צבי סי' קכד, יד מלאכי אות א ס"ק כה, דרכי שלום (למהרש"ם מברעזשאַן) אות רפא, שדי חמד כללים אות שי"ן כלל לו, מ, ק, ובמקומות שהובאו שם. ואכ"מ 179 .

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.

  1. אגרות קודש ז'תשנה ב"ב סב, א
  2. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ אחרי, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשכ"ז ב"ב סב, א
  3. תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשל"א ב"ב סב, א