רלב

לנו ביהמק"ד ואותותינו לא ראינו⁶⁷, וכל המדריגות שבנשמה הם בהתעלמות וצריכים לגלותם ע"י יגיע[ה] ועבודה דוקא, הנה תפלה במקום הקרבנות⁶⁸, דענין הקרבנות הוא הקירוב והיחוד⁶⁹, וכן הוא בענין התפלה שהו"ע ההתקשרות וההתחברות⁷⁰, דקישור וחיבור הנשמה באלקות הוא ע"י התפלה, וארז"ל (ברכות דל"ב ע"א) לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל, והיינו דההתקשרות וההתחברות באוא"ס ב"ה הוא ע"י הקדמת סידור שבחו של הקב"ה. והענין הוא⁷¹ דהנה כתיב (מ"א י"ט י"א) והנה הוי' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני הוי' לא ברוח הוי' ואחר הרוח רעש לא ברעש הוי', ואחר⁷² הרעש אש לא באש הוי' ואחר האש קול דממה דקה. והנה חשיב כאן ד' ענינים רוח רעש אש וקול דממה שהם ד' מדרי' שבתפלה, רוח הוא פסוד"ז שזהו סיפר שבחו של מקום בבריאת והתהוות העולמות שנתהוו ריבוי עולמו' ונבראי' וכולם כל אחד לפי ענינו ולפי מעלתו מהלל ומשבח ליוצר כל ית', והתהוות זאת הוא מרוח פיו ית' וכמ"ש⁷³ בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, דכל צבא העליונים והתחתונים נעשה במאמר ורוח פיו ית' וכמ"ש⁷⁴ עושה מלאכיו רוחות כו', והעבודה בזה הוא ג"כ במדרי' רוח שהוא התפעלות המדות, כי הענינים המבוארים בפסוד"ז בענין התהוות הנבראי' ואופן התהוותם מאין ליש ה"ז בעצם למעלה מהשגה לגמרי שאין אנו משיגים איך נעשה מאין ליש שזה רק בחיק הבורא ואינו מושג בנבראים כלל, ורק דידיעה והשגה זו נקלטת בשכלנו בטוב טעם והכרה עצמית, ובזה הוא ההתבוננות בגדולת הוי' וההפלאה בענין ההתהוות ושהכל נעשה במאמר, והתבוננות זו עושה התלהבות הלב והתפעלות המדות שזהו בחי' רוח, ורוח זה מפרק הרים ומשבר סלעים, והיינו דהתבוננות זאת צוברעכט דעם קושי הלב און נעמט פאַנאַנדער זאַיינע גראָבקייט, דבכל מאמר וזמר דתפלה מכיר שפלותו וריחוקו מאלקות, דכאשר מתבונן בטעם הדבר מפני מה אינו מאריך בתפלה ואינו קובע עתים לתורה הוא לפי שטרוד בפרנסתו, וכשמתפלל ומתבונן בפסוק נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו⁷⁵, החי' והבהמה מזונם מוכן ובחיר הנבראי' צריך לדאוג ע"ז, ואין זה אלא שהרעה את מעשיו וקפח את פרנסתו⁷⁶, ולזאת ישוב אל ד' וירחמהו⁷⁷ ויברך