רט

אל העצם מפני שהוא ג"כ עצמי והעצם מקושר בזה. אמנם כ"ז הוא רק מה שהעצם מקושר, אבל אינו בבחי' התלבשות בגוף, דמה שמתלבש בגוף הוא רק מקצת מהנשמה, אבל עצם הנשמה אינו בגדר התלבשות והיא למעלה. וזהו דכתי'⁷¹ ונוזלים מן לבנון⁷², דעצם הנשמה היא בבחי' לובן העליון, ומשם נוזל ונוטף לנשמה המלובשת בגוף, וזהו"ע ההרהורי תשובה שנופלים להאדם פתאום. דהנה תשובה היא מצוה, והוידוי דברים היא מ"ע⁷³, ובאה עפ"י הכנה, דכאשר האדם מתבונן בתכלית ועיקר כוונת ירידת נשמתו למטה, ודרכי הסכנה הכרוכים בעקבי ירידה זו⁷⁴, ומתבונן בכל המעמד ומצב שלו שאינו עוסק בתורה ועבודה, ואדרבא רוב ימיו הוא מבלה על דברים טפלים שאין בהם ממש, ובכל ענין של תורה ועבודה הוא בקרירות, ואם שאינו מנגד ח"ו לעניני התורה ומצוה, ואדרבא ישנם שהם במדרי' יראי אלקים אבל הם קרים בעצם טבעם, והקרירות מביא לידי בטלה ושעמום דחדש נכנס וחדש יוצא שנה נכנסת ושנה יוצאת (כדאי' בירושלמי⁷⁵) והוא נשאר בקרירותו בלא תורה ועבודה, הנה כאשר מתבונן בכל זה בהעמקת דעתו ושימת לבו שעה ארוכה מתעורר בתשובה.

ז) והנה אם אינו מתעורר בתשובה, הרי יש סיבה לזה, והסיבה היא התקשרותו והתדבקותו בהחומריות, דיא פאַרבונדענקייט און פאַרקאָכטקייט אין חומריות, ועצם ענין קשיות לבו וטמטום מוחו, דיא האַרץ איז האַרט און שטאַרק און דיא קאָפּ איז אטום מיט שכלים גשמי' פון עניני עולם, דאז הנה דבר התעוררות אינו מגיע אליו, אַ התעוררות דער גייט ניט צו אים, עס דער נעמט אים ניט, הנה העצה לזה הו"ע הסיגופים לסגף א"ע, דיש בזה כמה דרכים ואופנים שונים להרבות בתעניתים מי שיש בידו לעשות כן מצד בריאות גופו, דוחי בהם כתיב⁷⁶, ומה⁷⁷ שמזיק לו אינו רשאי להתענות⁷⁸, ואז יסגף עצמו בתענית לשעות, ובעת ההיא ירבה לשקוד בלימוד התורה, וכן יעמיק מחשבתו בהתבוננות בתפלה בכל כחו, ויצייר לעצמו כל ציורי הצער שיש להנשמה מרוע הנהגתו, וישתדל לשנות רגילותיו, ויתמיד לצער א"ע בכל האפשרי, ער זאָל ליגין אין ברעכין זיך, און גיין לנגד רצונותיו בעניני' הגשמי', דבשעה שהוא תאב לאכול ידחה זאת וירעיב א"ע ובשעה ההיא יעסוק בתורה, וכן בהנוגע למדות ישבר אותם, ויזהר בדיבורו ובמחשבותיו, אשר בשקידה גדולה בריבוי זמן יזדככו מוחו ולבו ונעשה כלי אל האור, ובא למדרי' תשובה שהיא החרטה על העבר בבכי' עצומה ובעקירת הרצון, ובקבלה טובה בהסכם