תצב

היו כורכים את השמע, כריכת השמע הוא סמיכת ואהבת לאחד⁶⁶, דיש בזה ב' פירושים שהם ב' דיעות בגמ', הא' שלא היו אומרים בשכמל"ו בקריאת שמע, אבל היו מפסיקין בין אחד לואהבת, שהיו מאריכים באמירת תיבת אחד, והב' שלא היו מפסיקים בין אחד לואהבת כלל. והענין הוא דיריחו הוא ל' ריח⁶⁷ וכמ"ש (ישעי' י"א ג') והריחו ביראת ד', וריח גם בגשמיות הנהו דבר רוחני מה שהנשמה נהנה ממנו⁶⁸, וענינו ברוחניות הוא התגלות אור הנשמה, וזהו אנשי יריחו שהיו במדרי' גבוה כזו שהי' בהם התגלות אור הנשמה לכן הי' בהם ביטול נפלא וגדול כזה, וכן משה אמרז"ל (שם⁶⁹) שלא אמר בשכמל"ו, להיות כי משה הי' בבחי' ונחנו מ"ה⁷⁰ בבחי' ביטול במציאות דמ"ה דחכ', ע"כ לא הפסיק בין אחד לואהבת, אבל לא כל אדם יכול לבוא לזה, ולזאת התקינו לומר בשכמל"ו והוא ההתבוננות איך דמלכותך מלכות כל עולמים⁷¹, דכל עולמים הנה התהוותם ע"י בחי' מל' שהוא התעלמות האור וגם אור זה בא בריבוי צמצומים עד שנתהווה עולם התחתון במציאות הנראה ליש, והיינו שיש מציאות יש, אך התהוותו הוא מהאין האלקי המהווה אותו, וכאשר מתבונן ומעמיק דעתו בזה איך שהאין הוא המהווה, והאין האלקי הוא הארת שם הוי', יהי' בבחי' כלתה נפשי בבחי' תשוקה גדולה לאלקות ולא ירצה כלל בדברים החומרים והגשמים ורק כל חפצו ורצונו יהי' באלקות, וזהו"ע ביטול היש לאין.

קיצור. יבאר דבספי' מ"ם סתומה הוא בבינה, ובנפש פנימית המוחין והמדות, כלה שארי ולבבי, כלתה נפשי, כָלָה, א) כליון, ב) תשוקה, ב' אופני מס"נ בעבודה, א) באחד, ב) בכל נפשך, המס"נ דאחד ע"י ההתבוננות דכולא קמי' כל"ח, והוא רק בנשמות הגבוהות, אנשי יריחו, ריח, התגלות אור הנשמה, והמס"נ דבכל נפשך ע"י ההתבוננות דמלכותך כו' הארה והעיקר הוא החיות.

ענינים. ט מ"ם, א) סתומה בבינה, ב) פתוחה במל'. י כָלָה, א) כליון, ב) תשוקה. יא מס"נ בעבודה, א) באחד יחו"ע, ב) בכל נפשך יחו"ת. יב יריחו, ריח. יג ריח התגלות אור הנשמה.

ה) והנה האהבה דבחי' כלתה נפשי, הגם שהיא מדריגה בעבודה, ומ"מ אינו⁷² בדומה כלל לבחי' ומדרי' כלה שארי ולבבי, דבמדרי' האהבה, הנה בחי' כלה שארי ולבבי הוא בחי' אה"ר, דאה"ר ענינה תוקף האהבה לאלקות עד שלא יחפוץ בשום דבר זולתו ית' וזהו שאמרז"ל⁷³ אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ