תנז

מבאר בזה ב' ענינים, הא' דהתהוות היש הוא מעצמות א"ס ב"ה, והיינו דיש הנברא הנה התהוותו הוא מיש האמיתי ב"ה⁴⁸, ולכן הנה מיש הנברא דוקא יכול להיות איזה השערת מושג ביש האמיתי, וזהו אומרו מהותו ועצמותו של המאציל שמציאותו הוא מעצמותו וכו' הנה הוא ית' הבורא את היש מאין ואפס המוחלט, דישנו אפס שהוא כאלו אינו ממש, בהעדר תפיסת מקום כלל, והוא כלא חשיבא, ומ"מ אינו אפס מוחלט, ואינו אלא שם המושאל דאפס, וכמו גרגיר א' מחול שעל שפת הים לגבי כל כדור הארץ, או אות א' דדבור לגבי זה מה שהנפש עצמה מלאה אותיות⁴⁹, או מספר הא' לגבי אשר לא יספר מרב⁵⁰, דבכל אלה אם כי מספר הא' הוא כלא ממש שהוא אפס, מ"מ הנה האפיסה שלו אינה אמיתית, ומכש"כ שאינה עצמית, שהרי באמת הוא ישנו, אלא שמפני הריבוי העצום של הישנם, הוא אינו, ואפס, אבל אפס זה אינו אלא בסיבת הגברת הריבוי על המיעוט, אשר באמת גם הוא חלק מהם, והנה הם אינם נקראים אפס, וטעם הדבר הוא לפי שישנם, הנה גם הוא אינו נק' בשם אפס רק מפני קטנותו ומיעוטו לגבי גדלותם וריבויים, ועוד יותר שבהצטרפו אליהם יתגדל ריבויים מהיותם בלעדו, א"כ התואר אפס אינו אמיתי, ומכש"כ שאינו עצמי, והוא רק מושאל, אבל אפס המוחלט הוא שאינו רק כלא חשיבי כ"א לָא ממש, ודבר זה אנו יודעים מאופן בריאת היש והתהוותו מאין כמ"ש במ"א⁵¹, אמנם מצד העצמות הרי התהוות היש הי' גם זה בלי גבול, וזהו ענין הב' שמבאר רבינו נ"ע וכדי שיהי' היש הזה הנברא בכח הא"ס בעל גבול ומדה, דמצד העצמות הרי גם התהוות זו הי' בלי גבול, הנה לזה הי' ההתהוות וההתלבשות בע"ס דאצי' ובי"ע, בכדי שיהי' התהוות עולם הגשמי, שהוא תכלית הכוונה העליונה ית'.

קיצור. יבאר דסוף מעשה עלה במח' תחלה, במעשה יש תחלה וסוף, ובסופו א) שיש לו חיבור אל הפועל, ב) התכלית והפעולה, במח', א) דביקותה במה שמלבישו, ב) התגלותה להמטה ממנה, המדרי' הב' שבסוף מעשה עלה במדרי' הא' שבמח', ויבאר דשרש הבריאה מהעצמות אפס המושאל, אפס המוחלט, ההתלבשות בע"ס כדי שיהיו עולמות וברואים בעלי גבול ותכלית.

ענינים. ט במעשה, א) תחלה, ב) סוף, ג) סוף מחובר אל הפועל, ד) הפעולה נפרד. י במח' א) דביקותה למעלה הימנה, ב) התגלותה להמטה ממנה. יא   אפס המושאל. יב אפס המוחלט.

ה) וזהו נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן⁵², דנעיצת התחלה הוא בסוף מעשה דוקא, יותר מכמו שהוא בראש, דהנה בד' עולמות אבי"ע הרי אצי' הוא בחי' ראש ועשי' הוא סוף, הנה נעיצת התחלה הוא בסוף, דהעיקר הוא עשי'