שסג

בחי' התיקון הוא שיהיו המדות ע"פ השכל, וכאשר החסד הוא ע"פ המוחין ה"ה בא בהגבלה כמה שיהי' החסד ובאיזה אופן שיהי', וכן במדת הגבו', דאז הוא התכללות המדות חו"ג וכן שארי המדות. וטעם הדבר הוא לפי כשהמדות באים ע"פ המוחין, הרי המוחין פועלים בהם בהירות וספירות, דכל אחת מהמדות מכרת מעלת זולתה. וזהו מעלת הצדיקים שלבם ברשותם⁴⁶, שהמדות בטלי' אל המוחין והמוח שליט על הלב, שהן דומין לבוראן, וכמ"ש⁴⁷ ויאמר ד' אל לבו⁴⁸ במעלת מדרי' התיקון שהנהגת המדות הוא ע"י המוחין דוקא.

וזהו העבודה דספירת העומר, הגם שהוא בתיקון המדות ז' פעמים ז', והיינו איך דכל מדה ומדה כלולה מז' שעולה מ"ט, אבל המכוון בזה הוא שע"י התכללות המדות הנה עי"ז הוא המשכת העצמות שלמעלה מבחי' המוחין, והיינו דע"י המשכת המוחין במדות הנה עי"ז הוא המשכת שעה"נ דבינה שלמעלה מן המוחין, וזהו תספרו חמשים יום, דעם היות שהספירות ובהירות הוא רק בהמ"ט יום, ומ"מ הנה להיות שע"י הספיר' דמ"ט יום נמשך שעה"נ, לזאת כתיב תספרו, שנחשב כאלו בא ע"י העבודה. והענין הוא, דהנה למעלה הרי יש מדרי' שלמעלה מבחי' התחלקו', והוא האוא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל⁴⁹, דבבחינה ומדריגה זו הרי לא שייך ענין התחלקות כלל, וא"כ הרי משם יהי' ההמשכה ג"כ לא בבחי' התחלקות כלל. וזהו דכתיב (איוב לה, ו' ז') אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח, וכתיב (תלים קל"ט, י"ב) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. אך⁵⁰ זהו בבחי' החיצוניות דאוא"ס, אמנם בהפנימי' דאוא"ס כתיב (משלי ט"ז, ט"ו) באור פני מלך חיים וגו', דבאור פני מלך דבחי' פנימיות אוא"ס הנה שם הוא רק בחי' חיים, וכמ"ש במ"א⁵¹ המשל בזה, דר"ל מי שנידן למיתה כשפגש בהמלך הוא נפטר מהעונש, וענינו למעלה הוא דלית שמאלא בהאי עתיקא⁵², ונמשך משם רק בחי' טוב וחסד. וכאשר נמשך המוחין למדות אזי נמשך בחי' הא"ס דלית שמאלא בהאי עתיקא, דהנה ע"י המשכת המוחין למדות הרי נעשה התכללות המדות, וע"י ההתכללות נמשך בהם מבחי' א"ס שלימותא דכולהו|49, דקוב"ה לא שריא אלא באתר שלים⁵³, דכ"ז בא ע"י עבודת האדם, דתחלת העבודה הוא תיקון המדות, וכאמרז"ל (תענית ד"ך ע"א) לעולם יהא אדם רך כקנה