של

המשפט בפועל, בא לו ישועה גמורה וניצול ממות, אשר בהכרח הדבר כי כל העובר עליו מרגע ראשונה שחטא עד רגע זו הן מוסר כליותיו על אשר חטא, ועשה דבר נורא כזה, כי אז עומד הכל כמו חי נצב לנגד עיניו¹⁶⁷, וזה עצמו מדכא אותו במאד, והן כל יסוריו הגופנים והנפשיים באימת המות וחפץ החיים, הלא בהכרח אשר כל אלה¹⁶⁸ יחדיו פעלו¹⁶⁹ ועשו רושם בקוי ושרטוטי פניו, וליבון שערותיו, ומאור עיניו, ותנועותיו, הנה המצייר הבעל כשרון וחוש יודע את כל זה. אמנם בידיעה זאת ישנה ב' אופנים, הא' היא הידיעה הבאה בראי' בפועל, כי כבר ראה בעיניו מחזה כזו, ולהיותו בעל חוש וכשרון נפלא הנה גם תנועה היותר קלה וכל ענין היותר חיצוני תפסו במעוף עינו ולוקח מקום חשוב בציורו ומציירו בכתב, וכמו שנאמר דהטלאי'¹⁷⁰ שבמנעלי רגלי האסיר מצויירים באותו הדיוק כמו דבר היותר גדול שבהמחזה ההיא, ואחרי כל זה איננו¹⁷¹ עדיין כמו שהוא כאשר יודע הדבר באמיתתו כמו שצריך להיות מצד חוקי הטבעים שהטביע הקב"ה בנפש וגוף. דהנה נפש וגוף הרי גם טבעם חלוק, ורק הגזירה העליונה דמפליא לעשות הוא המקשר הנפש הרוחני בגוף גשמי|69, וגם זה הנה בא באופן פלאי והוא מה שהטביע הקב"ה טבע שלישית המאחד הטבעים ההפכים דנפש וגוף להיות עם זה גם אז מתאימה עם טבעיהם העצמי דכל אחד מהם, אשר על כן בהזדמן ענין ודבר המרעיד (ואָס טוט אַ טרייסעל) ונוגע ביסודה ועצמותה של הטבע השלישית, הנה אז יִרָאֶה קצות הטבעים ההפכים והתנגשותם, היינו התרוצצות הבעל כרחך אתה חי עם הבעל כרחך ההפכי¹⁷², וכל אחד מהם מראה פעולתו ורישומו בשני תנועות הפכים בו בעצמו, היינו בהבעל כרחך אתה חי, הרי טבע הנפש עצמו הוא בעלי' ועזיבת הגוף, ועם זה הרי יש בו גם חלק הטבע השלישית, וכן הוא|20 גם בהבעל כרחך השני שיש בו שני תנועות, אשר מבין התאחדותם והתנגשותם של ארבעה אלו שהם באמת ששה תנועות (כי ההטבעה השלישית יש לה¹⁷³ תנועתה העצמי המאוחדה¹⁷⁴ משניהם) יוצא המחזה ההיא במהלך נפש¹⁷⁵ ורוח הנידן¹⁷⁶ וקוי פניו ושרטוטיו ותנועותיו, אשר כל זה הנה המצייר הבעל חוש כותבו ע"ג הנייר בצבעיו המורים על מהלך נפש|175 הנידון, וכל עניניו הגופנים, וכותבו כפי אופן ידיעתו כמו שצריך להיות, כי לפעמים הנה מסיבות צדדיות בחלישות הגוף או חיזוקו ביותר הרי בפועל אינו כמו שצ"ל באמת, והמצייר כותב