רסב

אותו, ולפעמים מלבישים זאת בעניני יר"ש שהענינים מצד עצמם הם אמת, אבל הוא אינו אמת ושופך דמי חבירו. ומתגאה בזה כעושה מצוה, כגוזל חטים ומפריש חלה שהוא מנאץ הוי', ור' מאיר מפרש (שם) ובוצע ברך נאץ הוי', דמי שהוא מברך את הבוצע הרי הוא מנאץ את הוי'. וזהו דאמונה היא בחי' מקיף לבד, דהוא מאמין בהוי' ויכול לעשות בזה גופא דברים שהם נגד רצון ה' ועל זה גופא הוא מבקש עזר מן השי"ת, וזאת אומרת דאמונה היא יסוד ושרש הכל והיא קבועה בלב כאו"א יהי' מי שיהי' ויהי' מה שיהי', וגם אפילו מי שחטא ופגם ר"ל הנה מצד נקודת יהדותו עלול הוא למסור נפשו בפועל על קדוש השם, ועם זה הנה בכללות התגלותה היא רק בבחי' מקיף, ולזאת העבודה היא להכניסה בפנימי' בפועל ממש בלימוד התורה וקיום המצות בהידור, דזהו דכתיב¹¹⁷ וצדיק באמונתו יחי', צדיק פירושו זכאי שהוא שומר תורה ומצות הנה באמונתו יחי' בחיות פנימי ולא בבחי' מקיף בלבד וכתיב¹¹⁸ ועמך כולם צדיקים וגו' שתהי' האמונה אצלם בבחי' חיות פנימי דוקא בקיום המצות מעשיות בתמימות האמונה שהוא יקר וחביב למעלה במאד.

וזהו דעו כי הוי' הוא האלקים, דהענין דהוי' הוא האלקים שייך בזה ידיעה והשגה, וכמ"ש וידעת היום דידיעה זו הוא ע"י הבנת ענין השלימות דיום, דאין יום שאין לילו עמו, וכן ההסתר דשם אלקים הוא בכדי שיהי' הגילוי דשם הוי' ואמונת נש"י הוא בשם הוי' שלמעלה מן הטבע, אך עניני עולם שהם מהטבע מעלימים, והכוונה הוא שיהי' ענין העבודה דמהאי טעמא הוא קדימת היצה"ר להיצ"ט, ואופן העבודה הוא הנה התחלתה הוא העבודה שע"פ טעם ודעת, וזהו ולא אנחנו בראנו את נפשנו, וע"י ההתבוננות מכניסים את האמונה בפנימי' להיות ברור לו כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני¹¹⁹ ואשר ע"כ צריכים לשמור זמני התפלה בצבור ולקבוע עת בכל יום ללמוד תורה, ולא זו בלבד שלא ישמע להיצה"ר המפתה אותו ומסיתו כי א"א לשמור זמני התפלה בצבור ולימוד השיעורים, אלא עוד זאת יכיר בהאמת כי קביעות עתים לתורה הוא כלי לפרנסה טובה, כי לו אנו משלימים את נפשותינו דתכלית ירידת הנשמה למטה הוא להגיע לשלימות הנפש ע"י העבודה בתפלה ותורה, ועי"ז נעשה היחוד דהוי' הוא האלקים דגם בטבע מאיר האמת שהוא הגילוי שלמעלה מן הטבע בבני חייא ומזונא.

-------------------- * --------------------