קפב

עושה רעה והוא לפי דפנימיותו הוא רע. ועל ידי הכעס או ההתנשאות מתגלה פנימיותו הרע. וכן כאשר מבטשין אותו מלמעלה באיזה ביטוש בבני חייא או מזוני אז בא לכלל כעס ובועט בהשי"ת. דזהו ההפרש בין רשעים לצדיקים. דרשעים כשמבטשין אותם בועטים ביותר. והצדיקים הנה גם בהעדר הקירוב ובפרט אם עוד חס ושלום וחס ושלום איזו ביטוש גם קל הרי נכנע ונשבר לבבם ביותר ומפשפשין במעשיהם למצא גם דקות הרע ומתחזקים להתאמץ יותר בעבודת ה'. וכן בענין ההתנשאות דהרשעים על ידי ההתנשאות בועטים וכמ"ש מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב). אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעי' יד יד) בהעזה וחוצפא. והצדיקים על ידי ההתנשאות המה נעשים ענוים ביותר בעיני עצמם, וכמ"ש באגה"ק⁵¹ דבכל חסד וחסד שהקב"ה עושה להאדם⁵² צ"ל שפל רוח במאד. וכמ"ש גבי דוד ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני (שמואל ב ו כב). וטעם הדבר הוא לפי שהצדיקים פנימיותם טוב, ובחיצוניותם הנה כל אדם צריך לפשפש במעשיו כמ"ש ברש"י ע"פ כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז' כ). ולזאת הן על ידי התנשאות והן על ידי הכנעה מתגלה הפנימית שלהם שהוא טוב. והרשעים להיות דפנימיותם רע, לזאת הוא מתגלה. וזהו תערובות טוב ורע, דאי אפשר להחליט על טוב הנראה שהוא כולו טוב ויש בו גם תערובות לא טוב ומתברר על ידי עבודה. והרע יש בו גם כן טוב שצריכים ללקוט הטוב שבו. דהנה כתיב (מ"א י"א כ"ט) ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים וימצא אותו אחי' השלני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה. דירבעם בן נבט היה במדרי' אחת עם אחי' השלוני אלא שיצא מירושלים, וארז"ל (סנהדרין ק"ב ע"א) אר"ח בר פפא שיצא מפתקה (כתב) של ירושלים, והוא מתכסה בשלמה חדשה אמר רב נחמן כשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי כך תורתו של ירבעם אין בה שום דופי. ד"א כשלמה חדשה שחדשו דברים שלא שמעתן אזן מעולם. ושניהם לבדם בשדה אר"י אמר רב שכל ת"ח דומה בפניהם כעשבי השדה ואיכא דאמרי שכל טעמי תורה גלויים להם כשדה. ומ"מ גסות הרוח שבו טרדתו מן העולם. דתורתו של ירבעם אין בה שום דופי אלא שיצא מפתקה של ירושלים. דירושלים היא יראת שמים שלמה ותמימה⁵³, והוא יצא מירושלים, וכנ"ל בענין ההתחלה דרע, שהולך בצדי דרכים, ומאמין ובוטח בעצמו שלא יתעה בהילוכו, וסוף דבר שמרחיק ללכת, עד שנסבך בענינים שונים, ובא לידי סכנה ר"ל, כן ישנם אשר יוצאים מיראת שמים שלמה, ובכמה ענינים מוצאים קולות, ומטעימים דבריהם להצדיק ולהכשיר אורחותיהם, וסוף דבר כי חס ושלום מרה אחריתם, וכן תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי, אלא שיצא מפתקא של ירושלים, והיינו שבהטוב שלו היה רע הנעלם ועל ידי הנסיון דהתנשאות נגלה הרע שהיה בו בפנימיותו, ור' אלעזר בן דורדיא עשה תשובה וגעה בבכי' עד שיצאה נשמתו, ואמר רבי ויש קונה עולמו בשעה אחת (ע"ז יז ע"א), דע"י