עב

כח הגבול שבא"ס, ולפני הצמצום הי' האוא"ס הבל"ג מאיר בגילוי בהאותיות³⁴⁰, והכח הגבול הי' בהעלם, וע"י שנתצמצם האור נתגלה כח הגבול, שזהו פי' רשימו, היינו שזהו בחי' רשימו מהאוא"ס שלפני הצמצום שנשאר אחר הצמצום, שהרי זהו בחי' כח הגבול שבא"ס, שהוא א"ס ממש כמו הכח הבל"ג³⁴¹, אלא דזה כחו ית' בבחי' בל"ג, וזה כחו ית' בבחי' גבול.

קיצור. יבאר דכוונת הצמצום הוא בשביל שהבל"ג יבוא במדה וגבול, והוא ע"י הרשימו, שהוא כח הגבול שבא"ס, ואותיות שלפני הצמצום, ונק' גליפו חקיקה, ויסביר ב' אופני חקיקה, א) אחוזים במהות העצם שאפשר למלאותם, טה"ת כלים דא"ק, ב) מעבר לעבר, אותיות, ואי אפשר למלאותם, טה"ע³⁴².

ענינים. י רשימו, א) כח הגבול שבא"ס, ב) אותיות שלפני הצמצום, ג) טה"ע, ד) מביא הבל"ג בהגבלה. יא גליפו חקיקה. יב חקיקה, א) בהעצם, ב) טה"ת, ג) מעבר לעבר, ד) טה"ע.

כט) אמנם לפ"ז דכח הגבול שבא"ס הוא בל"ג כמו כח הבל"ג, והוא האותיות דאוא"ס שלפני הצמצום שבהם האיר אוא"ס הבל"ג, א"כ למה נק' רשימו לבד. אך הענין הוא דהנה תנועה הכללית הלזו, מה שהתצמצם והתעלם האור הבל"ג, ונתגלה כח הגבול, הוא התחלת הנטי' בהשייך אל ההגדרה דגילוים, פי' גילוים כאן הכוונה היינו המדרי' שאחר הצמצום, הנה בגילוים הרי מדרי' הגבול הוא באין ערוך לגבי בלי גבול, דהבל"ג הוא בחי' גילוי אור שבל"ג, דענין הגילוי בעצם הוא בבחי' בל"ג, ולכן הכינוי שלו הוא שם גילוי שמורה על אור המאיר אַ אור ואָס לייכט, הרי בשעה שמאיר אין נרגש הגבלתו וכאלו אינו כי ההגבלה שבהאור הרי אינו מצ"ע, כי בעת שמאיר הוא כמו בל"ג, אלא שהגבלתו הוא ע"י דבר המגביל אותו, וגבול הוא העלם, ולכן הרי הכינוי של הגבול הוא חשך, דפירושו מניעה, וכמ"ש (בראשית כ"ב י"ב) ולא חשכת את בנך ממני, דפירושו ולא מנעת, דזהו"ע הגבול שהוא מונע ומעכב את ההתפשטות הבלי גבולי ומכריחו שיהי' במדה וגבול, ונותן מדה ושיעור בכל דבר עד כמה יהי' התפשטותו, וכמ"ש (תלים ק"ד ט') גבול שמת בל יעברון, ולזאת הנה כח הגבול שבא"ס עם היות שזהו כח הא"ס, מ"מ ה"ז כח נעלם, ומהאי טעמא נק' בשם רשימו לבד, שהוא בחי' כח נעלם³⁴³, ולכן המשל בכחות הנפש על ענין הרשימו, הוא מכח הזריקה³⁴⁴ שהוא כח נעלם ונבדל מן האדם, וכמו עד"מ הזורק אבן מלמטלמ"ע הרי הכח היד הוא הנושא את האבן