נג

ולבער הרע דמדות רעות, ואז הנה בדרך ממילא יבטלו המח"ז והרהורים ודיבורים רעים. דהנה אנו רואים דמן המעשה בנקל יותר למנוע מכמו למנוע מן הדיבור, ומן הדיבור בנקל יותר מכמו המח', ולזאת העצה האמיתית היא שיהיו דברי תורה חקוקים במוחו, שיוכל לחשוב בהם בכל עת ובכל זמן, וכל השתדלות האדם החס על נפשו צ"ל לעצור מוחו ולבו שלא לחשוב מחשבת חוץ בהרהורים רעים, ולבלום את פיו שלא לדבר בדיבורים רעים, דהעצה לזה שלא ילכד הוא מה שבד"כ ימעט הדיבור של חול, וענין המיעוט הכוונה שבד"כ הדיבור שלו בעניני עולם יהי' שלא בהרחבת הפה והלשון, וכנודע שבדיבור הרי יוצא כל עומק עצם הנפש לידי גילוי, וכמ"ש בכתהאריז"ל²⁵⁷, דהנה כשם שהדיבור דקדושה מגלה ומוציא עצם נפשו, בחי' עומק הטוב שבה, וכנ"ל דע"י האותיות דקדושה בתורה ותפלה מטהרים את הנפש, ונת"ל²⁵⁸ בענין נפשי יצאה בדברו²⁵⁹, דדברים היוצאי' מן הלב²⁶⁰ מקרבים גם את הזולת ופועלים בו פעולה רבה במאד, לפי שהם המגלים עצם נפשו ובחי' עומק הטוב שבה, הנה כמו"כ להיפך²⁶¹ הרי בדיבורי' של הוללות ופריקת עול והדומה יוצא ומתגלה כל עומק הרע של הנה"ב בגילוי, והיינו שבא בהתגשמות, דקודם שמדבר הוא בהעלם עכ"פ וע"י הדיבור ה"ה מתגלה ומתגשם, ולא מיבעי דיבורים אסורים שהם רע גמור, וכנ"ל שהוא עוד קשה ממות ר"ל, אלא גם דיבורי דברים בטלים, הרי הרחבת פיו ולשונו בדברים בטלים, זהו מצד הפר"ע שבו, שאין פחד אלקים לנגד עיניו²⁶², וכמ"ש²⁶³ שפתינו אתנו מי אדון לנו, וכנ"ל דריבוי הדב"ט גורמים היזק גדול לנפש, דבכדי לטהרה צריכים העונש דכף הקלע ר"ל|48, ועוד זאת שהם הגורמים מח"ז, ובאים לידי הרהורים שונים אשר מענין לענין בא ר"ל לידי הרהורי עבירה ר"ל, דהנה כתיב (ישעי' ה' י"ח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, דההתחלה הוא חבלי השוא קורי עכביש²⁶⁴ דב"ט שאין בהם ממש כלל, או גם חלק הרשות שבדיבור כמ"ש הרמב"ם[ednref_46_*], ולבסוף נעשה חטאה כעבות העגלה, דזהו אומנתו של היצה"ר אשר מוריד את האדם ח"ו מדחי אל דחי, עד