תקיט

שרשם למעלה יותר, וכנודע|39 דשרש האותיות הוא מבחי' הכתר בחי' מדבר, ויש ד' מדרי' טנת"א, דטעמים נקודות ותגין הן בחו"ב ז"א ומל'⁴⁰, והאותיו' הן למעלה מטעמי', דטעמי' בחכ' והאותיו' שרשן בכתר, ולכן האותיו' מגלים את האור מפני שהן למעלה מהאור, ולזאת יכול להיות שורה בהם גם האור מקיף, כי כן הוא בשרשם שמאיר בהם האו"מ, שהרי אותיות הרשימו לפני הצמצום הי' מאיר בהם בגילוי האוא"ס שלפני הצמצום, ולכן באמת ע"י האותיות יכולי' לבוא להגילוים היותר עליונים, לא מיבעי אותיות דתושב"כ אלא גם אותיות דתושבע"פ הרי משנה אותיו' נשמה⁴¹, וזהו אני חומה זו תורה דאותיות שבתו' הם מגן ומחסה, ופנימיות התורה מגביל דאור הקדושה יומשך רק למקום הראוי.

קיצור. יבאר דמההתבוננות בריחוק מן העצמות נעשה מרירות נפשי, ויבאר בהפרש כחות דנה"ט שיש ב' אופנים געגועים א) פנימי' ועם זה ביכולתו גם לעסוק בעיונים שכלים, ב) געגועים מטרידים, וכשאינו יכול להשיגו מתבלבל או מתיאש, ובכחות דנה"א מתעלה, והמרירות נפשי ממשיך האו"מ והשראתו באותיות דתו', חומה וחותם, אותיות דומם ושרשם בכתר, משנה נשמה.

ענינים. יג געגועים, בנה"א, א) התרפקות, ב) מרירו' נפשי, בנה"ט, א) תשוקה מסודרה, ב) מביאה לבלבול או יאוש. יד מרירות נפשי ממשיך או"מ. טו או"מ שורה בחומה דתו'. טז אותיות א) אבנים, ב) דומם, ג) שרשם בכתר, ד) מכילים גם אור מקיף. יז א) חותם, א) אותיות התורה, ב) מגין. ב) חומה, א) חסידות, ב) מגביל שיומשך רק בקדושה.

ד) אמנם כ"ז הוא עכשיו שצריכים לחומה בב' הענינים להגן מכל צר ואויב, ולהגביל דאור קדושת התורה לא יומשך במקום שאינו ראוי, אבל לעתיד הנה פרזות תשב ירושלים וגו'⁴², דהנה לע"ל יהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ⁴³ שלא יהיו הקלי' והסט"א, ובמילא אינו צריכים לשמירה והגנה, והגילוי דלעתיד ידוע דבחי' עצמות האור בגילוי ממש, ואינו שייך כלל שיומשך ח"ו למקום שאינו ראוי, דעכשיו הנה מפני ירידת המדרי' שאינו מאיר האור בגילוי ע"כ יכול להיות התפשטות אור התורה גם במקום שאינו ראוי וכמ"ש⁴⁴ ולמשמאילים בה דיש בזה כמה דרגות חלוקות, לא מיבעי בדרגות הפחותות ביותר דיש מי שהוא קר בקיום המצות מעשיות, וגם בענין קדושת התורה הוא בקרירות גדולה, דשרץ במוחו ר"ל וכל ענין הרוחניות נפגם אצלו, ועם זה הוא מחבב ידיעת התורה ולומדה מפני עמקי ההשכלות וריבוי החכמות שבה, ויש מי שהוא עוד משמאיל את התורה, והיינו דמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ומפריד את התורה מנותן התו' ית' ועושאה פלסתר ר"ל כחכמה של מדע בשכל אנושי גשמי וממציא סברות כחפצו הוא, דכל אלו והדומה להם הם רחוקים ר"ל לגמרי, וגם אפילו העוסקים בתורה ומכניסים דעתם ושכלם בסברות התורה ואינם שמים דעתם ולבם לפנימיות התורה הרי גם הם בכלל ולמשמאילים בה, דבתו' כתיב⁴⁵ מימינו אש דת למו, דהתורה היא דת של אש בהתעוררות וחיות פנימי בכל דתי דיני ומשפטי התורה, ולזאת צריכים לחומה להגן מפני החיצונים ולהגביל שלא יומשך למקום שאינו ראוי, אבל כאשר יהי' גילוי בחי' עצמות האור הרי אינו צריך לא להגנה ולא להגבלה. והענין הוא דהנה אחיזת החיצונים יכול להיות בבחי' עלמא דאתגליא, דבהתפשטות האור יכול להיות יניקה גם לחיצונים ח"ו, וכן הוא גם בעבודה דתורה ותפלה כשהוא בהתפשטות ובאתגליא צריכים שימור שלא יבוא לידי גאוה וגסות כו', אבל בבחי' עלמא דאתכסיא אינו שייך שום אחיזת החיצונים וכנודע דבינה נק' דרור עלמא דחירו⁴⁶. וזהו השינוי בטופסי הברכות דמטבע קצר ומטבע ארוך⁴⁷, דמטבע ארוך הוא בחי' עלמא דאתגליא שחותם בברוך בכדי לשמור שלא יומשך למקום שאינו ראוי, ומטבע קצר הוא בחי' עלמא דאתכסיא ועדאת"כ נק' מטבע קצר מפני שהאור הוא בבחי' כללות, וכמו קריאת שם עקודים דפירושו שעוקד כל האורות בכלי א', כן פי' מטבע קצר שהאור הוא בבחי' כללות, ולכן אינו חותם בברוך מפני שאין שם אחיזת החיצונים רק פותח בברוך שהוא בחי' ההמשכה. וזהו דעל לע"ל כתיב⁴⁸ ביום ההוא יהי' דהגילוי דלע"ל הוא בחי' יהי' ב"פ י"ה⁴⁹, דעכשיו כתיב⁵⁰ הנסתרות לה"א