תקב

והשמן, והשמן ופתילה שניהם מוכרחים להיות, דכל אחד מהם מוכרח אל השני, דבכדי שיהי' אור המאיר הוא דוקא ע"י שניהם כאחד, וכל ענין טיב האור, שיאיר בבהירות יותר תלוי בטיב השמן והפתילה ובאופן הרכבתם ומזיגתם, ולכן ישנם פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם נר של שבת לפי שאינם דולקים יפה, וחיבור הפתילה ושמן שיהי' פעולת האור הוא ע"י האש דוקא, וענינו ברוחניות הוא דהגוף הוא הפתילה ושמן הם תומ"צ דהנה כתיב (קהלת ט', ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, ואי' במד"ר במקומו אריב"ז כל הכתוב אינו מדבר אלא במצות ומעשים טובים, בכל עת יהיו בגדיך לבנים מן העבירות, ושמן על ראשך אל יחסר ממצות ומעשים טובים, וכשם דבנר הגשמי הרי טיב האור ובהירתו תלוי בהשמן ופתילה כמו"כ הנה בנר הנשמה דכתיב²⁵ נר ה' נשמת אדם ואמר רבינו נ"ע|19 בפי"ט שישראל הקרוים אדם נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו, והיינו דנר הנשמה טבעה לעלות למעלה, וטיב הארתה תלוי בהשמן ופתילה דוקא, היינו בקיום המצות מעשיות שהם מלובשים בדברים גשמים וכשהוא מלובש בגוף, ובלימוד התורה שזהו השמן, והאור הוא העבודה שבלב שפועל בירור וזיכוך המדות, דהנה כתיב²⁶ ונשמות אני עשיתי דכאו"א מישראל יש בו ב' נפשות נה"א ונה"ב²⁷, דהנה"א הוא נמשך תמיד לאלקות ותומ"צ, והנה"ב המשכתו הוא לעניני הגוף והחומריות וחומד כל עניני עולם, ועבודת האדם הוא לפעול בהנה"ב דגם הוא יהי' לו רצון ותשוקה לאלקות, וזהו דכתיב²⁸ ואהבת את ה"א בכל לבבך ואמרז"ל²⁹ בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר, והיינו דהאדם ע"י עבודתו ויגיעתו בתומ"צ ובעבודה שבלב זו תפלה³⁰ יפעול בהנה"ב דגם הוא יהי' נמשך לאלקות, ואז הרי נר נשמתו מאירה, ובכדי שיהי' האור הוא ע"י האש דוקא, שהוא רשפי אש האהבה לאלקות, וידוע³¹ כי דליקת אור הנר בכלל ובהירותה בפרט תלוי בהאויר והסביבה, דבמקום אויר טוב הרי גם נר דק מאיר בכי טוב ומגיע אורה גם למרחוק, ובמקום שהאויר גס צריכים נר גדול יותר וגם אז אינו מאיר רק בהסמוך לו³², ובמרתף שהאויר גס ביותר צריכים מדורה גדולה, ובמקום שהאויר הוא מעופש הנה הוא דוחה את האור, וצריכים תחלה להכניס אש השורף ומכלה את העביות והגסות של האויר המעופש שלא ידחה את האור, ואח"כ מכניסין בו את האור ואז הנה מעט אור דוחה חשך הרבה³³.