תצא

הכל, דזהו כלה שארי ת"י⁵⁶ אשתיצא גושמא, דהיינו ל' כליון, והב' מל' תשוקה וחפץ דזהו נכספה וגם כלתה נפשי וגו' שהוא תשוקת הנפש לידבק וליכלל באורו ית' וזהו דת"י על כלתה נפשי תאיבת נפשי שהו"ע התשוקה, דעל תיבת תשוקתך (בראשית ג' ט"ז) תרגם תאובתיך, והם העבודה דב' בחי' מס"נ בק"ש למס"נ באחד⁵⁷ ובכל נפשך⁵⁸ אפי' הוא נוטל את נפשך⁵⁹, דהעבודה להגיע להבחי' דמס"נ באחד הוא ע"י ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל ה"א ה' אחד⁶⁰, דז"ר וארץ וד"ר העולם⁶¹ בטלים ומיוחדים בתכלית היחוד, וכשם דאתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע⁶² בהשואה גמורה⁶³, הנה כן הוא בההתהוות דלאחר שנתהוו הם כמו קודם שנתהוו שהרי האוא"ס מאיר בגילוי ממש לאחר הצמצום כמו קודם הצמצום, וא"כ כמו שקודם הצמצום הרי לא הי' שום מציאות כלל, כמו"כ הנה לאחר הצמצום הרי לא יש שום מציאות כלל, כי הכל בטל במציאות ממש, וכמ"ש במ"א באורך ענין ההתבוננות הזאת, דבאמיתת ההתבוננות הלזאת בהעמקת הדעת ה"ה מתבטל באמת ומתאחד ביחודו ית', וזהו בחי' כלה שהוא ל' כלה שארי אשתיצא גושמי כליון היש לגמרי דאז הנה לא זו בלבד שמתבטלים התאוות והרצונות זרות אלא שהם אינם כלל, עס איז גאָר ניט פראַן, דמאחר שהביטול הוא בבחי' הביטול דכולא קמי' כל"ח⁶⁴ היינו בבחי' ביטול ויחוד ביחודו ית', הרי מתבטל כל ענין המציאות, וא"כ אינו שייך רצון זר כלל כי מתבטל ונכלה לגמרי. אך לא כל אדם זוכה לזה לבוא לבחי' כלה שארי, ואינו אלא רק בנשמות הגבוהות אשר ידיעתם והשגתם באלקות היא השגה אמיתית בהנחה טובה ובהרגש עצם הענין האלקי בההשגה, ואור נשמתם מאיר בגילוי, ואז הרי גם נפש הטבעי אינו בירידת המדריגות כ"כ, כי אין אור נשמתם נתפס בגשם כ"כ, וכידוע דאמיתת ההשגה זו דהכל בטל במציאות ממש הוא בהנה"א⁶⁵, וכאשר השגה זו מאירה בגילוי בנה"א, והנה"א מלובש בנה"ט, דענין התלבשות זאת הוא בשביל הבירור, ולכן הנה עבודתו של הנה"א בההתבוננות הוא להביא כל השגה אלקית בלבושי ההשגה מעניני הטבע, והכל בא בכחות הטבעים, דעי"ז מזדכך מהותו של הנה"ט שיוצא מחומריותו ולהיותו לא בחומריות כ"כ הנה גם הוא מתבטל ממש וממילא הרי כלים כל הרצונות בבחי' כליון ממש. וזהו שאמרז"ל (פסחים פ"ד מ"ח, ובגמ' שם דנ"ו ע"א) אנשי יריחו