תסז

ולא נשתנו ממהותם, וזהו אצי' ל' ויאצל מן הרוח¹¹⁶ שהו"ע הפרשת הארה מא"ס. וע"ד קירוב הרוח ששרה על הזקנים לרוחו של משה, דכתיב¹¹⁷ וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם וגו', ופי' רבינו נ"ע¹¹⁸, אוריד ואמשיך בחינה שלך שתהא למטה ממדריגתך, הרי שהרוח ששרה על הזקנים הי' בקירוב הערך ומהות לרוחו של משה, רק שהובדל והופרש חלק קטן מגדול, דזהו"ע האצילות שהוא הפרשה והאצלה, ולכן הנה הע"ס דאצי' הרי א"ז התחדשות לפי שכבר היו במקורם ויצאו מן ההעלם אל הגילוי. והגם דבאצי' הם ע"ס חב"ד חג"ת נהי"מ, וכמאמר¹¹⁹ אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן, ובאוא"ס שלפני האצי' אינו שייך ענין הספירות כמו שהם באצי' וכמאמר|119 אנת הוא חד ולא בחושבן, משא"כ באצי' שהם ע"ס. אך הענין¹²⁰ דהנה ידוע דספירות דאצי' הנה לא כמו שנראה לכאורה בספרי הקבלה¹²¹ דהב' מדרי' ובחינות אור וכלי, הנה האור הוא אור החכ' ואור החסד, והכלי הוא כלי החכ' וכלי החסד, וההפרש בין אור לכלי הוא רק בזה מה שהאור הוא אמיתיות מהות החכ' והחסד וכן כולם, והכלי הוא הגבלת האור להשפיע למטה, וא"כ גם האור עצמו הוא חכמה וחסד, אין הענין כן, דהנה אי' בס"י¹²² ע"ס בלי מה מדתן עשר שאין להם סוף, הרי מבאר בע"ס ד' ענינים הא' שהן ספירות במספר מדוייק כמאמר¹²³ עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר, הב' שהם בלתי מציאות שזהו בלי מה היינו בלי מהות ומציאות, הג' מדתן עשר היינו דלבד זאת שהם מוגבלים במספר עשר הנה עוד זאת כי מדתן עשר, הד' עם היות שהע"ס הם מדוייקים במספר ומדה עם זה הרי אין להם סוף שהם בלי גבול, דכללות ד' ענינים אלו מספר ובלי מה מדה ובלי גבול הם דבר והיפוכו, ולפי הנראה בהשקפה ראשונה בספרי הקבלה|121 דההפרש בין אור וכלי הוא רק בזה מה שהאור הוא אמיתיות מהות הספירה והכלי הוא הגבלתה, א"כ גם האור עצמו הוא מהות חכ' דוקא או חסד דוקא, א"כ איך הוא בלי מה, הרי הוא כבר ח"ו הצטייר במהות חכ' וחסד, ואם נאמר בהם היינו בהאורות שהם מציאות דבר מה אז הנה הרי לא לבד שמספרן עשר אלא גם דמדתן הוא עשר, והרי הא"ס ב"ה המאצילן הוא חד ולא בחושבן, וידוע¹²⁴ דהאור הוא מעין המאור, וכשהמאור ית' חד איך יהיו הם עשר. אלא הענין הוא דזה מה שנק' חכ' וחסד זהו