תי

שכלי, משא"כ בחו"ב אין הבינה נמצא כלול בחכ'¹⁵² ומ"ש בס"י¹⁵³ הבן בחכמה אין זה התכללות הבינה בהחכ' ואינו אלא רק מפני שפרצוף החכ' הוא פרצוף שלם הנה לשלימות הפרצוף דבחכ' יש בו ג"כ בחי' בינה, אבל אין זה התכללות הבינה בחכ' שהרי הבינה שבחכ' הוא לצורך החכ' עצמה, והיינו בשביל שיהי' כח החכמה ביריד' והמשכה, דכח החכ' בעצם היא בבחי' נקודה בלא המשכה, הנה הבינה שבחכ' הוא בשביל שיהי' החכ' בבחי' המשכה, וזהו הבן בחכמה דבינה שבחכ' ה"ז מפרצוף החכמה, והוא לצורך החכ', והיינו דבינה מהחכ' אינה בדרך עו"ע, כי בינה יש לה מקור מיוחד בפ"ע. והנה הכחות דחכ' ובינה הם חלוקים בעצם טבעם, דטבע החכמה הוא בנקודה וטבע הבינה הוא בהתרחבות, הנה ההתרחבות שבבינה זהו מכח המשכיל, דהנה זה מה שהחכ' בא בבחי' נקודה הוא כמו שההשכלה היא מתגלית מכח המשכיל, אבל בכח המשכיל עצמו הרי שם השכלי הוא בהתרחבות, ומשם הוא מה שבא ההתרחבות שבבינה, ושרשה הוא מהתענוג, דתענוג הוא בבחי' התרחבות ולכן התענוג פועל התרחבות בכל דבר גם בדבר שבטבעו אינו מתפשט ומתרחב הנה ע"י התענוג מתרחב ומתפשט וכמו שמועה טובה תדשן עצם¹⁵⁴, להיות שהתענוג הוא בהתרחבות לכן עושה התרחבות בכל דבר, ומשם הוא שרש ההתרחבות שבבינה וזהו דהתגלות עתיק הוא בבינה, והיינו דלהיות דהבינה שרשה מעתיק לכן התגלות דבחי' עתיק הוא בבינה, ובזה יתרון המעלה דבינה על החכמה. אמנם יש מעלה בחכ' על הבינה בבחי' הביטול, דהביטול הוא בחכ' יותר מכמו בבינה דחכ' הוא בחי' אין ובינה הוא בחי' יש, וע"כ צריכים להיות ב' המדריגת והיינו דגם בהשגה דבינה יהי' הביטול דחכ', והוא שיהי' השגה בהתרחבות בהשגה טובה באלקות, ויהי' הביטול לא כמו שהוא רק מצד ההשגה כ"א בבחי' אין דחכ', וכמו באברהם שנתוסף לו אות ה"א דתחלה נקרא אברם ואח"כ אברהם¹⁵⁵, וידוע¹⁵⁶ שזהו הה"א ראשונה דש' הוי' בחי' בינה שעי"ז הוא הלידה וההתגלות, דזהו אברם אינו מוליד אברהם מוליד¹⁵⁷, אברם הוא בחי' עצם החכ' שכל הנעלם מכל רעיון¹⁵⁸, והוא הביטול עצמי אינו מוליד שהו"ע ההשגה בתפיסא ואברהם בתוס' ה"א בחי' בינה מוליד בהשגה בהתרחבות, וכתיב¹⁵⁹ ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן, דלבבו נאמן זהו הביטול שלמעלה מטו"ד המושג כ"א הוא ביטול עצמי, והוא הנק' ערנסקייט שהוא תום הלב בעצם בבחי' ביטול עצמי, והיינו דגם כאשר הי' שמו אברהם בתוס' ה' דשם הוי'