שמ

ניכרים בענינם. והדמיון²²⁹ מזה הוא בע"ס דאצי' שהן התגלות כח הכמוס והחתום במאציל העליון ב"ה²³⁰, וכמ"ש הפרד"ס שער אבי"ע פ"א וז"ל האצילות הנרצה הוא נגזר מל' ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו'²³¹, ופי' הענין הוא, כי כח המאציל בנאצל, ואין המאציל חסר דבר אלא כמדליק נר מנר²³², ואין הראשונה חסרה דבר בהדלקת חברתה, כן בא"ס אין חסרון אחר אצילות, ואין יתרון קודם האצי' ולא אחר האצי', אמנם כחו מתפשט בתוכו, כמבואר בשערים הקודמים, ול' אצי' נגזר מל' אצל שפי' ענין קרובה, והכוונה להורות על רוב אדיקת השרשים בסיבתם, והנה הספירות לרוב אדיקתם במקורם וסיבתם יקראו י"ס דאצי' כו', כי הספי' הם בעצמותם הם הראשונים המתקרבים אל סיבת כל הסיבות וכו', והם האצילות הדק שהי' נעלם במקורו, ואחר עלות רצון לפניו נתגלה והם מתייחדים בשרשם תכלית יחוד, ואלו יתייחסו בשם אצילות, עכ"ל. הרי דע"ס דאצי' הוא רק בבחי' גילוי מההעלם²³³, וקודם שנתגלו היו במהותם כלולים באוא"ס המאציל ב"ה, שהן ע"ס שבכתר שנק' ג"כ בתואר ושם ע"ס הגנוזות על שם שהם גנוזים וטמונים באוא"ס ב"ה, היינו שאינם בבחי' מציאות אורות עדיין כמו האורות דע"ס, וכמו השלהבת שבתוך הגחלת שאינה עדיין במציאות להב ואין בה גוון עדיין, ונק' ע"ס בלי מה בלי מהות ומציאות עדיין, דבע"ס דאצי' ה"ה בבחי' אור החכ' והחסד בדוגמת²³⁴ השלהבת שמחוץ לגחלת שהיא במציאות ניכרת בעצמה בציור מוגבל ובגוונים מוגבלים, וכשהע"ס עוד גנוזים במאצילן אינם בבחי' מציאות אורות עדיין, ומ"מ ה"ה בבחי' ע"ס והגילוי אין זה התחדשות כי ישנם כבר במאצילן, ולכן גם הגילוי דע"ס דאצי' הם בבחי' שיעור ומדה, וכדאי' בס"י²³⁵ ע"ס בלי מה מדתן עשר שאין להן סוף, ועם היות דמדתן עשר ומ"מ אין להן סוף, אמנם זה דע"ס דאצי' אין להן סוף הוא רק באצי' לא חוץ לאצי', ומה שנמשך מאצי' לבי"ע אין זה בבחי' א"ס ולא כמו באצי' כלל, ולא כמו הא"ס שלמעלה מאצי', דהא"ס שלמעלה מאצי' נמשך גם למטה, ובכ"מ שנמשך הוא בבחינת א"ס, וכידוע בהכחות דמס"נ ורעו"ד שבנש"י שזהו מבחי' אוא"ס שלמעלה מאצי', דכתי'²³⁶ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, שהעשר²³⁷ כחות הנפש הן מהע"ס, והכח