שכט
הוא בבחינת תוקף אור המוחין שמאיר אצלו בגילוי ממש. ובודאי שאין זה בדומה כמו שהוא בההשגה עצמה, ומ"מ מאיר בזה אור ההשגה בעצם הענין. וע"ד הפרש העילה דמחשבת השכל והעלול דדיבור שבמח' בהיותו כלול בעילתו, דבמחשבת השכל האותיות בלתי נרגשים כלל וכאלו אינם, ובהעלול דדיבור שבמח' בהיותו כלול בעילתו הנה האותיות בלתי נכרים אבל נרגשים, כן כאן נרגש הטי' לחיוב דבר מה באחד החיובים דזכות או הפכו.
יג) והנה החיוב הזה עם היות שהוא רק סיבה אל איזה הטי' בלבד, והיינו דפעולת החיוב הוא רק בזה שיהי' איזה הטי', ולכאורה הנה לגבי החיוב אין הבדל לאיזה צד שיהי' הטייתו, כי כל ענינו הוא שיהי' הטי', אבל באמת אינו כן, כי מחיוב זה הוא שבא כל החיות פנימי הן בההתרגשות בלב שהן מדות והן בעשי' בפועל ממש, ולכן הנה בהטי' זו שבאה בסיבת החיוב הרי יש בה שני אופנים, דהב' אופנים האלו מורים על הסיבה הגורם אותם שהוא מוחין בכלל, והוא ההתאמתות דחכמה ונושא תמצית המושג דבינה, ועם היות שכולו מוחין, הנה הוא אך הוא הגורם ופועל הפעולה ההיא לכל פרטי' לפי החיוב דעומק ופנימי' שכלו הקשור ומיוחד במהלך נפשו. ויובן זה במשל תחלה|110, מי שהוא בעל כשרון ובעל חוש במלאכת הכתיבה ובחכמת הציור, הנה מלבד זאת שיש לו אימון ידים שהוא כשרון מיוחד, דהלא גם בכתיבה שהעיקר הוא צירופי163 אותיות, הנה יש הבדל בין שכתבם אומן או מי שאין לו אימון ידים, ומכש"כ כמו שהוא בציור, דבעל אימון ידים מוציא מהכח164 אל הפועל כל מיני קוים, בתמונות שונות, קצרים וארוכים, דקים ורחבים, עגולים וישרים, הכל במהירות וזריזות גדולה בלי שום מניעה ועיכוב, ולבד זאת שהוא בעל חוש לתפוס במעוף עין ממש כל ענינו של המחזה ההוא אשר בחפצו לצייר, וכנ"ל165 דבהתמונה הרי צ"ל כל פרטי הדבר כמו שהוא, וכנ"ל בארוכה, אבל באמת הנה אמיתת החוש דציור הוא מה שהמצייר כותב התמונה כפי שצ"ל באמת, ולא כמו שישנה בפועל. דלפעמים הנה כמו שישנו הדבר ההוא בפועל בחיים הנה מפני איזה סבה שתהי' אינו עדיין כמו שצ"ל באמת, וכמו עד"מ כשכותב התמונה ממי שנחשד בחטא ועון אשר בגללו נידון למיתה ר"ל, והנידון יושב במאסר ביסורים קשים ומצפה לדינו, ועם כי יודע הוא המשפט שנחרץ עליו, בכ"ז הנה החפץ והשאיפה אל החיים נותן לו תקוה נסתרה, פן ואולי ימצא לו איזה זכות, ובקרבו פנימה מתרוצצים השני כחות אדירים שהם היאוש והתקוה, ובבוא הרגע האחרונה ויוצא ר"ל להריגה שאז הנה|20 כל כחות נפשו גם הנעלמים הם כמו מתגלים, אבל הוא בעצמו ר"ל מבולבל ואינו מרגיש מאומה, והוא כבול עץ מתלבט166 בין שני כחות תקיפים אימת מות וחפץ החיים, ובעודנו ר"ל כבר מוכן ועומד לעשות בו
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.