שיב

חכמה⁶⁷, דזהו מהותו ועצמותו של נפש המדבר שהוא חכמה בעצם מהותו, ולכן נק' ע"ש החכ' נפש המשכלת, דזה מה שהנפש נק' נפש המשכלת אינו ע"ש החכ' והשכל דשכל וחכמה הגלוי'⁶⁸, דשכל וחכמה ישנם גם בשארי הנפשות, כמו נפש הצומחת ונפש הדוממת, וכמארז"ל (חולין ד"ס ע"א) בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמם, אם רצונו של הקב"ה בערבובי', למה אמר למינהו באילנות, ועוד ק"ו ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבובי' אמר הקב"ה למינהו אנו על אחת כמה וכמה, מיד כאו"א יצא למינו, הרי דגם בנפש הצומחת יש חכ' ושכל לדון ק"ו כפול, ונפש המדבר היא נפש המשכלת בעצם מהותה, וזהו אמיתת עצמותה, דהנפש יש בו ב' ענינים, מהותו העצמי והתגלותו, מהותו העצמי הוא חכ' בעצם מהותה והתגלותו הוא חיות, ובזה הוא ההפרש בין גילויים לכחות, דהגילוים הם התפשטות, ולכן הם באים בדרך ממילא, וכמו החיות הכללי או התנועה החיונית שהם באים בדרך ממילא, משא"כ הכחות הנה עצם היותם והמצאת מציאות מהותם הוא בסבת עצמות מהות הנפש, לכן הנה גם התגלותם אינו בא בדרך ממילא, וכמו שאנו רואים במוחש|59, דזה מה שהגוף חי מהנפש הרי אין זה בא בדרך התעסקות מהנפש שנאמר שהנפש מתעסק להחיות את הגוף, כ"א כאשר ע"פ הגזירה העליונה דמפליא לעשות⁶⁹ שמקשר רוחניות בגשמיות והנפש⁷⁰ מתלבש בהגוף, הנה הגוף חי מהנפש, משא"כ הכחות גם כשמתלבשים באברי הגוף אינם מתגלים בדרך ממילא, וכמו בכח השכל דמעצמו אינו משכיל השכלות, כ"א ע"י יגיעה דוקא, ואשר ע"כ הנה באמת הרי הכחות הן רק כמו כלים אל הנפש, דהנפש מתקשטת ופועלת על ידן, כאלו הם דבר נבדל ממנו לגמרי, ורק להיותם כחות נפשיים עכ"פ, פי' דהם באים ע"י הנפש כמו שהוא ענינו בהתגלות, ע"כ הנה גם המה גילוים⁷¹ להיותם בבחי' קירוב אל הנפש, אבל כללות ענין המהות דכח אינו בבחי' התפשטות מן העצם, כ"א שעצם הנפש הוא רק סבה אל הכחות, הרי דענין אלקות שהוא אור וענין כח הם ב' ענינים, וא"כ מהו"ע דאלקי הוא ל' אלקות וגם ל' כח.

קיצור. יבאר דבפי' אלקי ב' עניני' אלקות וכח, ויסביר דאלקות הארה דבוקה, אצילות הפרשה ואצל, כח ענינו נבדל לעצמו. גילוים כחות. גילוים הארות מתפשטות וכחות באים רק בסבות מקורם, ואין זה התפשטות מקורם. נפש סיבה לחכ' נפש המשכלת, ואין החכ' התפשטות הנפש כ"א שהנפש היא סיבה לכחות.