רפא

הגשמי' של עשיית המצות, דעיקר מצותן הוא בקיום בפו"מ דוקא, הנה יאיר בהם החיות הפנימי'⁴⁹ דהכוונה הרוחנית שבמחשבה, דזהו ע"י הדבור דתפלה, דדבור זה מחבר הכוונה הרוחני' עם מעשה הגשמית בעבודתו כל היום אשר יתאימו אל הכוונה הפנימית.

קיצור. יבאר דמחדו"מ בשר גידים ועצמות, מח' עצמות, מצות עיקרם בפועל, והכוונה היא הנשמה, מסביר מצות תפילין לשעבד הלב והמוח, ובפרטיות בקישור היד אל הלב, והשפעת המוח גם על הפועל שיהי' בחיות, ויבאר ענין הקיום בחיבה, הדיבור דתפלה מחבר הכוונה והפועל.

וביאור הענין הוא, דהנה זה דעל ידי הדבור דתפלה נעשה התחברות הכוונה הרוחנית עם העשי' בפועל, והיינו שבעשיית המצוה בפו"מ הנה יהי' בזה חיות פנימי מהכוונה הרוחנית, הוא ע"י העבודה בתפלה דוקא, דהנה התחברות הכוונה עם המעשה זהו דוקא כאשר העבודה היא בהתעסקות עם הנה"ב, והיינו דלבד זאת דתחלה צריך לידע פרטי עניני ציור הנה"ב שלו הנה עוד זאת אשר ההתבוננות שלו תהי' בענינים כאלו שיכולים להיות מושג גם לנה"ב, והיינו שגם השכל הטבעי יבין את הענין וירגישו, דאז הנה מהתעוררות האהבה של הנה"א מתעורר גם הנה"ב וכמ"ש⁵⁰ ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וארז"ל⁵¹ בשני יצריך ביצ"ט ויצה"ר, ואזי המעשה היא כדבעי. דהנה כאשר העבודה היא בהנה"א בלבד, אז הנה כשמבין ומשיג את הענין בטוב ובהנחה טובה וידוע דבהשגה כשהיא בהנחה טובה (אַז עס לייגט זעך אָפ באַ אים דער ענין) הנה פירושו שמאיר אצלו הענין האלקי מ"מ הרי אחר כל זה (דהגם שמאיר אצלו הענין האלקי) יכול להיות שהמעשה בפו"מ תהי' שלא כדבעי, והיינו שאינו בערך כלל לגבי מצבו בהבנה והשגה, וכאשר נראה בחוש בכמה בני אדם שהן יר"א, ועם היותם יר"א הנה מ"מ אינו מקושר ומחובר היראת שמים שלהם עם הפועל ממש, והיינו דיכול להיות שבפו"מ יהי' לא כדבעי למהוי כלל, וכמו עד"מ בענין התפלה, דהנה לבד זאת שחסרים ידיעת ההלכה באסור ומותר, היינו בדיני אמירת ברכו וקדושה ועניית אמן ואיש"ר במקום שצריכים להפסיק או במקום שאין צריכים להפסיק, הנה עוד זאת שאינו נוגע להם הענין בפו"מ, ומקילים ראשם בשיחה, וכן בעניני קריאת התורה⁵² דחסרים פרטי ההלכות שבזה, וישנם המקילים בזה שלא מדעת, (וכמבואר בשו"ע או"ח סי' קמ"ו), וכן בעניני נט"י לסעודה⁵³ שיש בזה כמה דקדוקים בנקיות הידים בכלל, ותחת הצפרנים בפרט מדברים החוצצים לנטילה, ובאופן הנטילה והגעת