רנא

יש כמה תוארים, והם אדם איש אנוש⁵¹, דאנוש היא מדריגה היותר קטנה, פירוש שהוא אדם חלוש במעלות האנושיות, והיינו שאין בו לא מעלת המדות ולא מעלת המוחין, ונקראים בשם בריות, באַשעפענישן, ותואר איש מורה על מעלת המדות במדות בנ"א, כמ"ש⁵² כאיש גבורתו היינו במדות שע"פ השכל, והמעלה היותר עליונה הוא בתואר אדם שמורה על מעלת המוחין, והגם דיתרון האדם הוא גם במדות שע"פ השכל, מ"מ הרי א"ז עדיין ענין השלימות במעלתו העצמי שהוא מוחין. וזהו ההפרש בין היצ"ט שהוא ילד חכם ומלמד גם את הבריות לדרך ישרה, והיינו דגם אלו שהם רק בריות בלבד, כלומר חלושים ורפויים בדעתם והבנתם, אבל הם מתנהגים ע"פ התורה בזהירות והידור הקיום מצות מעשיות ושומעים להיצ"ט ללכת בדרך ישרה הם במעלה ומדרי' גבוה ונעלה, וכמו שאנו רואים במוחש בכמה אנשים פשוטים שאינם יודעים תורה ואין להם שום הבנה בעניני המצות, ורק שומעים להיצ"ט ללכת בדרך ישרה בקיום המצות מעשיות בתפלה והחזקת תורה ועולים בעילוי במעלות טובות, לעומת זה הנה היצה"ר מלמד ופועל לרעה גם על מי שהוא במעלת אדם וכמו שנראה במוחש דהיצה"ר עושה את האדם לשוטה בכמה ענינים, דבעת אשר יחם הלב בדבר תאוה וחמדה יכול לעשות כמה שטותים, וכתיב⁵³ לפתח חטאת רבץ, ואמרז"ל (סנהדרין דצ"א ע"ב) יצה"ר שולט באדם משעת יציאה לעולם, וכתיב⁵⁴ כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ואי' בירושלמי ברכות פ"ג ה"ה, מנעריו כתיב משעה שהוא ננער ויוצא לעולם, ולכאורה הי' צ"ל להיפך שהיצ"ט יבא להאדם קודם ולמה היתה כזאת מלפניו ית' שישרש היצה"ר בגוף האדם ויתפשט, ואז אח"כ ניתן בו יצ"ט לכפות ליצה"ר ולהכניעו, והן אמת כי ניתן כח ועוז ליצ"ט שיוכל להתגבר על היצה"ר וללכוד את העיר קטנה זה הגוף⁵⁵ דזהו משארז"ל (נדה ד"ל ע"ב) ואינו יוצא משם (הולד ממעי אמו) עד שמשביעין אותו כו' ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק, ומקשין בזה⁵⁶ מה מועלת השבועה שמשביעין את הנה"א, שהרי הנה"א הוא צדיק וכידוע דהנה"א והנה"ב הם צדיק ורשע, שהם זכאי וחייב, דהנה"א הוא צדיק וזכאי שמלמד את הבריות לדרך ישרה בעלמא דין, ומלמד זכות על האדם לעלמא דאתי, והנה"ב הוא רשע שמלמד את האדם לרעה בעלמא דין, ומלמד חוב על האדם לעלמא דאתי, וא"כ מה מועיל להנה"ב השבועה שמשביעין להנה"א, אלא דפי' שבועה זו הו"ע השובע|56, שנותנין