רמב

דינים כפי גזרת חכמתו ורצונו ית' בדיוק ובהגבלה דוקא. והיא הנותנת להיות שהתומ"צ הם בחי' פנימי' ועצמי' הרצון הנה משו"ז בא בהגבלה ובמציאות יש דוקא. וכמו באדם⁵⁷ הנה ההשפעה עצמית שהיא למעלה מהשפעת השכל דהשפעת השכל הוא רק הארה לבד, והשפעה עצמית הרי נותן לו מעצמות כחותיו ומעצם הנפש שלמעלה מהכחות עד שיכול להיות יפה כח הבן⁵⁸, ומ"מ הנה השפעת השכל שהיא הארה באה בדבור, והשפעה עצמית באה בגשמי, הרי שהעצמי דוקא בא בדבר גשמי. וכמו"כ יובן בתורה שהיא המשכה עצמית ה"ה באה בענינים גשמיים דוקא. ויש ע"ז הרבה דוגמאות בגשמיות וכמו עד"מ חותם החקוק על אבן טוב הרי מצד בהירת האבן א"א לקרוא האותיות החקוקים בו כ"א כאשר חותמין על השעוה, ואם האבן בלתי מבהיק יכולים לקרא האותיות על האבן עצמו. אמנם כאשר הוא אבן המבהיק א"א לקרוא האותיות החקוקים בו כ"א על השעוה. נמצא דבדבר הבלתי בהיר ומבהיק א"א להיות הגילוי בקירוב אל מקורו כ"א בריחוק דוקא⁵⁹. והדוגמא מזה יובן למעלה דחותמו של הקב"ה אמת⁶⁰ שהו"ע אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים⁶¹ שע"ז מורה תיבת אמת דראשיתו אמצעיתו וסופו אחד|60. ואין אמת אלא תורה⁶² שע"י התורה הוא גילוי בחי' ואמת הוי' לעולם. והתגלות זאת היא בריחוק דוקא היינו כמו שנתלבשה בדברים גשמי' דוקא והיינו דזה עצמו מורה על מעלתה ומדרגתה העצמי. ויובן זה ממה שאנו רואים בכחות הנפש דראי' היא למעלה משמיעה דכאשר אדם שומע איזה דבר ומבין אותו דהבנה זו היא מה שנעשה קנין בנפשו. ואח"כ כשרואה את הדבר נעשה קנין בנפש באופן אחר לגמרי. ובנפש הוא דשמיעה תופס רק המציאות וראי' תופס המהות. ובדברים הנתפסים בראי' ושמיעה הרי שמיעה תופס דבר רוחני וראי' תופס דבר גשמי דוקא. וידוע דראי' דחכ' הוא בחי' פנימי' ועצמו' החכ' ובא דוקא למטה יותר וכמו הוי' בחכמה יסד ארץ⁶³. וזהו בראשית ברא אלקים, דראשית בספירות הוא בחי' חכמה, ובראשית נמי מאמר הוא⁶⁴. וכתיב (מיכה ו' ב') והאיתנים מוסדי ארץ דארץ הוא בחי' תושבע"פ⁶⁵, ואיתנים אותיות תנאים⁶⁶ שהם המייסדים והמגלים תושבע"פ⁶⁷, ובא דוקא בהלכות גשמי',