ריז

כעשי'¹²⁶, דכשם שעשי' היא באין ערוך כך החכ' היא ג"כ באין ערוך, והגם דבחי' חכ' היא ראשית, ומ"מ הרי אינה עצמות, וכמו בנפש האדם למטה, הרי כח החכ' אינה עצמות הנפש רק כח הנפש, והגם דכח החכ' אינה דומ' לשארי הכחות, דכח החכ' הרי מתאחד ממש עם הנפש עד שהנפש נקראת ע"ש החכמה נפש המשכלת, מ"מ ה"ז אינו עצמות הנפש¹²⁷, וכן הוא בספי' החכ' למעלה שאינה בערך אל העצמות. וזהו שעל התו' נאמר¹²⁸ כאשר יאמר משל הקדמוני, שהתורה היא בחי' משל לא"ס קדמונו של עולם, דמשל הוא לבוש, ובלבוש הרי יש הפרש אם המלך לבוש בהלבוש או שאינו מלובש בו. ועם היות דגם בעת שאינו לבוש בו ה"ז ג"כ לבוש המלך וכמ"ש¹²⁹ יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך, דמאחר שכבר הי' לבוש בו, ה"ה לבוש המלך, מ"מ אינו דומה, דבעת שהוא לבוש בו הוא נראה ונגלה לעין כל שהוא לבוש המלך. דבתורה הוא ההפרש בין גליא שבתורה לפנימית התורה, דגליא שבתו' הוא לבוש המלך שזהו חכמתו ורצונו ית' והמלך לבוש בו הוא האוא"ס שבתו', ופנימית התורה שהיא טעמי תורה אוא"ס הבל"ג, ומ"מ הרי באה ג"כ בידיעה והשגה, וההפרש הוא דבגליא שבתו' ההשכלה בגילוי והמאור שבה בהעלם, ובפנימית התור' גם המאור הוא בגילוי. והכוונה בהעבודה דלימוד התו' הוא שיהי' גילוי העצמות, והיינו דגם בגליא שבתו' יהי' המאור בגילוי. וזה ממשיכי' נש"י, כי הנשמות הן בעצם למעלה מהתו', וכנ"ל דמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, וכמ"ש במ"א¹³⁰ דבמדרי' הנאצלים הנה התורה היא בחכ' דא"ק, והנשמות הם בבחי' דוגמת עתיק שלעילא מגולגלתא דא"ק כנ"ל. וזהו דכתיב (יהושע ז ט) ומה תעשה לשמך הגדול, ואי' בירושלמי תענית פ"ב ה"ו ומה תעשה לשמך הגדול שהוא משותף בנו, שהוא בחי' מל' דא"ס דשם מעלת הנשמות.

יד) והנה כשם שבעולמות הנאצלים הרי גדלה מעלת מדריגת הנשמות על מעלת מדריגת התורה, היינו הן בעולם האצי' הרי מעלת מדרי' הנשמו' למעלה ממעלת מדרי' התורה, דאורייתא מחכ' נפקת, והנשמות הן בבחי' פנימית החכ' שהוא שם ע"ב, וכמא'¹³¹ פנימית אבא פנימית עתיק שהוא בחי' איתן שבנשמה¹³², שהוא התוקף שבהנשמה לעמוד בנסיון ולדחות כל מונע ומעכב על לימוד התורה וקיום המצות בפו"מ במס"נ, שהיא נקודת היהדות שבכאו"א מישראל, והן למעלה יותר בפרצוף א"ק שהוא הפרצוף הראשון שאחר הצמצום, הנה התורה היא בחכ' דא"ק ונשמות בבחי' שמו הגדול שהוא בחי' מל' דא"ס, הנה כמו"כ