קפא

אור השמש. וזהו עובדי ה' בנשמתם דכל העבודה שלהם הוא מצד הנשמה, והתעסקותם הוא להאיר אור תורה ועבודת ה' בעולם, ולקשר נשמות ישראל באלקות. אמנם עובדי ה' בגופם הוא שכל עבודתם הוא בבירור וזיכוך הגוף ונה"ט שלהם להיות גופם גוף נקי זך ובהיר, שיהיה כלי טהורה וכלי טובה שיתגלה בו אור הנשמה בגילוי. וכמו על דרך משל בגשמיות ישנם אנשים נקיים וישנם אנשים בלתי נקיים. דהאנשים הנקיים הנה מקפידים על נקיות גופם. דלא זו בלבד שלא ימצא איזה כתם בפניהם ידיהם וגופם. ואם המצא ימצא איזה כתם ולכלוך מכבסים אותו במים, צוננים, פושרין, או רותחין, להעביר הכתמים. אלא עוד זאת שיהיה גופם נקי וטהור. כן הוא בעבודה דישנם אשר כל עבודתם הוא לברר ולזכך את גופם ומדותיהם הטבעים ורגילותם. דהגוף הנה בטבעו הוא נמשך אחר הגשמיות. והמדות הטבעים נמשכים ונגררים אחרי החומריות, ומרגיל את האדם ברגילות עבים וגסים להיות נמשך אחרי הגשמי והחומרי בתוקף עוז וברתיחה לפעמים כבהמה ממש, אשר לא תדע כי אם לאכול ולשתות ושאר עניני הגוף, ולאט לאט נקבע בהאדם הרגלים טבעים רעים ומגונים. בתאוה, קנאה, שקר, ושאר מדות מגונות. וזהו עבודתם של עובדי ה' בגופם לברר ולזכך מדותיהם, אשר ראשית עבודתם הוא להעביר הכתמים ולעלות מדרגא לדרגא בסדר והדרגה בקנין המדות טובות וכמו הלב שיהיה טוב אוהב את הבריות ועושה חסד עם רעהו בממונו גופו ונפשו. והכל בכל לבו מיטען גאַנצן האַרצען ובתום לבב. ושיהיה טוב עין, אַ גוטע אויג. וכמ"ש טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט) עד אשר יפעול ברכה, וכידוע דמי שהוא טוב עין כשהוא מביט באיזה דבר הוא ממשיך ברכה. ועל דרך שארז"ל (ב"ב טו ע"ב) כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. ומשתדלים להבין ולהתבונן בענין והשגה אלקות עד שפועלים בעבודתם שגם הנפש הטבעי יבא באהבה לה' וכמ"ש⁵⁰ ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל (ברכות נד ע"א) בשני יצריך שגם הנפש הטבעי יבא באהבה לה'. אשר תמורת זה דתחלה היה לו עונג בענינים החומרים והמשכה לענינים גופנים. הנה פועל בעבודתו דכל חפצו ורצונו יהיה באלקות. והיינו דהנפש הטבעית חפץ באלקות ובעניני התורה ומצות. הרי שהנפש הטבעי עצמו נהפך לטוב א"כ בהכרח דבהלא טוב דהנפש הטבעי יש בו תערובות טוב. ומתגלה על ידי העבודה.

והנה כל זה הוא דהפנימית הוא טוב והחיצונית הוא רע. ויש סוג אנשים שהם להיפך דהחיצונית שלהם טוב והפנימית הוא רע. דהאיש מסוג זה הוא שבהעלם נפשו הוא איש רע ובעל תועבות. ובחיצוניותו הוא טוב. וכמו אדם שאין תוכו כברו. דבחיצוניותו הוא טוב ומסביר פנים לכל אדם ומקרבו בכל מיני קירוב ומבטיח לו לדרוש טובתו. ובפנימיותו הוא איש רע אביר לב וצר עין ואכזר. אלא שהוא בהעלם ואינו נראה. וראי' לדבר הוא דבעת שמתכעס ומתקצף או כשמתנשא בהתנשאות יתירה אז הוא עושה רע ולא טוב. ואז נראה גלוי אשר כל הבטחותיו המה שקר ועשה זאת רק מפני איזה פניה ותמורת הבטחתו לעשות לו טובה הוא